הרב יצחק זילברשטיין
טהרת המשפחה או שמירת שבת - מה עדיף?
"אני מוכן להתקרב קצת. רק דבר אחד מבין שניים אקבל על עצמי - או שמירת שבת או טהרת המשפחה! תאמר לי בבקשה את מה להעדיף, כי להתחיל לקיים את שניהם איני מסוגל..."
- הרב ארז חזני / והערב נא
- ט"ז טבת התשע"ה
מעשה בתלמיד חכם, שהשתדל זמן רב לקרב יהודי שהיה רחוק מאד משמירת התורה, אך ללא הצלחה. גם לאחר שיחות חיזוק רבות האיש לא הסכים להתקרב, לא נע ולא זע, ונימק 'קשה לי מאוד. איני מסוגל להשתנות כלל. חבל לך לכלות עבורי את זמנך...'
אך התלמיד חכם לא התייאש. הוא הצליח לשכנע את האיש להתארח אצלו בשבת קודש, והנה, לאחר הסעודה פנה אל אורחו ואמר: ראה נא יקירי, השבת נקרא בתורה את פרשת פקודי. הפסוק אומר בפרשתנו (שמות ל"ט, ל"ב): וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, ודרש הרב "צרור המור": "ותכל" - מעצמה, בכח יד ה'. לכאורה היה נראה שהאומנים עושים במלאכה, אבל באמת היא נעשתה מאליה. וכן נאמר בבניין בית המקדש: "והבית בהבנותו" (מלכים א', ה'), נבנה מעצמו. האומנים התחילו במלאכה, וה' יתברך סייע בידם לגמרה.
התלמיד חכם הוסיף לדרוש בפני אורחו את המעשה המובא במדרש (קהלת רבה א', א'): מעשה ברבי חנינא שראה שכולם מתנדבים לבית המקדש, ולא היה לו מה להביא. ראה אבנים יפות, שלמות, וביקש פועלים שיעלום לירושלים. הזדמנו לו פועלים והסכימו להעלותן, אך רק בתנאי - שישים אצבעו יחד איתם. תוך שעה קלה היו בירושלים - ונעלמו הפועלים. והתברר, שהיו אלו מלאכים שהזדמנו לו בזכותו. והמעשה בא ללמדנו, שכך היא דרכו של האדם בעבודת הבורא: האדם צריך לרצות באמת, להתחיל, ולשים אצבע - ומיד שולח הקב"ה עזרו מקודש. בשמים מחכים רק שנפתח פתח כחודו של מחט!
"אנא ממך אהובי, פתח גם אתה פתח קטן, שים אצבע, תתחיל לקיים מצוה אחת לכבוד השי"ת... והשי"ת ישלח לך שפע של סייעתא דשמיא". הדברים חדרו ללבו של האיש: "אני מוכן להתקרב קצת. רק דבר אחד מבין שניים אקבל על עצמי - או שמירת שבת או טהרת המשפחה! תאמר לי בבקשה את מה להעדיף, כי להתחיל לקיים את שניהם איני מסוגל..."
התלמיד חכם פנה אל גדולי התורה ושאל: מה עלינו להשיב ליהודי זה, האם יש להעדיף את שמירת השבת או את שמירת טהרת הבית?
תשובה
אמר מו"ר שליט"א, בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, כי יש להקדים את טהרת המשפחה משני טעמים:
א. מצוה זו נוגעת לשניים - לשואל ולרעייתו, ולעומת זאת אילו יתחיל לשמור שבת, הרי שרק הוא ישמור. ויעויין במסכת כריתות (דף ט"ז ע"א): 'אם אמרת בנדה שיש שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת'.
ב. טהרת המשפחה כרוכה ב'כפיית היצר' - בהקרבה גדולה, והיא עדיפה על השבת שהיצר פחות כופהו עליה, ודומה הדבר למבואר במסכת בבא מציעא (דף ל"ב ע"ב), שמצוות פריקה קודמת לטעינה, מטעם צער בעלי חיים, ובכל זאת אם פגע אדם בשור של אויבו וצריך לטעון אותו, ומנגד עומד שור-אוהבו וצריך לפרוק אותו, מצוה להקדים את הטעינה של השונא לפריקה של האוהב, כדי לכוף את יצרו[1].
אולם, בספר 'דרך שיחה' הובא, כי הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א השיב על שאלה זו, שאסור לנו להסכים לבחירה כזו, אנו לא נבחר במצוה אחת על פני חברתה. אלא עלינו לומר לו שצריך לשמור את התורה כולה, והוא יעשה מה שיעשה, כי על ידי שנאמר לו דבר אחד, יזולזל בעיניו הדבר השני[2].
[1] והוסיף מו"ר: והיה מקום לומר שמשום שהמחלל שבת דינו כמומר וכעכו"ם לכל דבריו, אם כן יש צד גדול לומר שעדיף להפרישו מכלל עכו"ם. אך יש לדחות, שיתכן שלאחר שגילה דעתו שהוא מוכן לשמור גם שבת וגם טהרת המשפחה, אלא שכעת קשה לו לפרוש משניהם בבת אחת, בזה כבר יצא מכלל עכו"ם.
[2] וידוע המעשה ברבינו החפץ חיים שבכה לפני יהודי עשיר שפתח את חנותו בשבת, ואמר תוך כדי לחיצת ידו של העשיר, "אני בוכה על יד מזהב שתורמת רבות לצדקה שתשרף בגיהנם...", האיש התרגש והחל לבכות עמו, עד שהחליט לשמור שבת, אך ביקש מהחפץ חיים שרק את השבת הקרובה ירשה לו לחלל, משום שצריך להודיע לקונים שבשבת הבאה העסק יהיה סגור, וכן כמה אנשים חייבים לו כספים והם אמורים להגיע בשבת וכו'. "אילו השבת היתה שייכת לי, הייתי מתיר לך", אמר לו החפץ חיים, "אך מה אעשה, השבת אינה שלי, אלא של ה' יתברך - שבת שבתון לה', והוא ציוה לשומרה ללא תנאים והגבלות..."
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.