הרב יצחק זילברשטיין
לייסד שיעור תורה לילדים או למבוגרים
ה'תועלת' שבלימוד וחיזוק הילדים תהיה רבה יותר, משום שקל יותר לשנות את אורח חייהם ולקרבם, וממילא יתכן שהם יקרבו אף את הוריהם
- הרב ארז חזני / והערב נא
- י"ד טבת התשע"ה
מעשה בתלמיד חכם שהגיע לאחת הקהילות, על מנת להקים עולה של תורה ותשובה. מדובר בקהילה שיש הרבה מה לחזק בה, ופנה התלמיד חכם בבקשה לגבאים, שיאפשרו לו להקים שיעורי תורה בשבת, שיעור למבוגרים ושיעור לילדים. הגבאים, שעדיין רחוקים מחיי תורה, הסכימו לייסוד שיעור אחד בלבד. בא הרב ושואל: "איזה שיעור כדאי לי כעת להקים - שיעור למבוגרים או לילדים ונוער?"
להלן צדדי הספק שהציג בפנינו: מחד הרי המבוגרים חייבים במצוות תלמוד תורה מן התורה, ואילו הקטנים אינם חייבים, כי טרם הגיעו לגיל מצוות. אך מאידך, טוען התלמיד חכם, ה'תועלת' שבלימוד וחיזוק הילדים תהיה רבה יותר, משום שקל יותר לשנות את אורח חייהם ולקרבם, וממילא יתכן שהם יקרבו אף את הוריהם. ואילו את המבוגרים קשה מאד לשנות... ומלבד זאת, הרי למדנו במסכת שבת (דף קי"ט ע"ב): "אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן, ואין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. ואמר רב פפא לאביי, דידי ודידך מאי? אמר ליה, אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא"[1].
תשובה
כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה א'-ב'): "נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם... ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים". הרי לנו שקיים חיוב ללמד אף ילדים קטנים, וחיוב זה הוא מן התורה (כמבואר בשו"ע הרב בהלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח). אלא שיש לדון, את מי ראוי שיעדיף החכם ללמד, כשאין אפשרות ללמד גם את המבוגרים וגם את הקטנים?
והנה, במסכת קידושין (דף כ"ט ע"ב) דנים רבותינו איזה משני העניינים קודם - מצוות האב ללמד את בנו תורה, או המצוה ללמוד בעצמו, וזה לשון הגמרא שם: תנו רבנן, הוא ללמוד ובנו ללמוד (ואין לאב ממון המספיק לפרנס את שניהם בתקופת הלימודים), הוא קודם לבנו. ר' יהודה אומר, אם בנו זריז (שלומד ומבין מהר) וממולח (חריף) ותלמודו מתקיים בידו (שהוא זוכר את מה שלומד, והאב רואה שיצליח בלימודיו יותר ממנו), בנו קודמו (והאב יטרח אחר מזונות)[2].
ומביאה הגמרא מעשה בעניין: כי הא דרב יעקב (כאותו מעשה שהיה ברב יעקב) בריה דרב אחא בר יעקב, שדריה אבוה לקמיה דאביי (שלחו אביו, רב אחא, ללמוד לפני אביי), כי אתא (כאשר הגיע הבן לביתו לאחר זמן מה), חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה (הבחין אביו שאין שמועותיו מחודדות), אמר ליה (לבנו) אנא עדיפא מינך (אני עדיף ממך, שאני מחודד יותר), תוב את דאיזיל אנא (שב אתה כאן ואני אלך ללמוד).
ונראה שהוא הדין בענייננו: אם אכן התועלת מהלימוד עם הילדים תהיה גדולה יותר, יש להעדיף ללמד אותם.
[1] והוסיף התלמיד חכם לציין לדברי הגמרא בבבא בתרא (דף ח' ע"ב), הדורשת על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - אלו מלמדי תינוקות. וביאר ה'בן יהוידע': נראה לי בס"ד, שהטעם שדימו חז"ל את מלמדי התינוקות לכוכבים, יען כי נראים הכוכבים לעינינו קטנים מן השמש, אך באמת הם גדולים יותר, אלא שמחמת גובהם נראים קטנים. וכן זה המלמד תינוקות, שהוא מלמד אבג"ד, נקודות וטעמים ומקרא, הוא אינו נחשב כל כך בעיני הבריות, אך באמת מעלתו גדולה מאד, יען כי הוא מלמד להבל שאין בו חטא, והוא מלמד הראשית של התורה, וכל המלמד ילדים קטנים ביותר, מעלתו גדולה יותר, ובעיני בני אדם נחשב לקטן יותר, ונמצא הם דוגמת הכוכבים, שנראים קטנים מהשמש, אך הם באמת גדולים יותר!
[2] וכן נפסק להלכה, וזה לשון השולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ז): אפילו האב עדיין לא למד תורה, וצריך ללמוד לעצמו, ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו, לא יוכל ללמוד לעצמו, אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב, הרי לימוד בנו קודם ללימודו, מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תלמוד תורה כמו בלימוד לעצמו, והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו. ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורה, אלא יקבע לו עתים כפי יכולתו, ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצוות עשה של תלמוד תורה כהלכתה, שהיא לימוד וידיעת כל התורה.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.