טורים אישיים - כללי
ללמוד מהנחמה של מרן
כיצד ניחם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל את משפחות הרוגי הטבח בטולוז, וכיצד אנו יכולים ללמוד מכך ולהתנחם על פטירת מרן? וגם: איך כל זה מתקשר לפרשת השבוע? הרב עובדיה חן עם התשובות
- הרב עובדיה חן
- ח' כסלו התשע"ד
עם תום ימי השבעה לנרצחי הטבח המזעזע בטולוז אשתקד בשנת תשע"ג, בו נרצחו על קידוש השם הקדוש הרב יונתן סנדלר ושני בניו הי"ד, עלו בני משפחת סנדלר למעונו של מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לשמוע דברי חיזוק וטללי נחמה. משנכנסו אל הקודש פנימה, הרעיף עליהם מרן באהבתו הגדולה דברי נוחם ועידוד, ובין הדברים ציטט באוזניהם את הפסוק בפרשת חיי שרה "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", ועמד על כך שבספר תורה מופיעה האות כ"ף במלה "ולבכותה" קטנה משאר האותיות. ומדוע? בא הדבר לומר שאברהם אבינו בכה מעט (פירוש בעל הטורים). והדבר קשה להולמו, תמה הרב, וכי לא היה ראוי שיבכה עליה הרבה? הרי היתה צדיקה ובעלת רוח הקודש ושותפתו לחיים ולמפעל הגיור הגדול במשך כל כך הרבה שנים?
אלא, יישב מרן, אמנם כ"ף זו זעירה היא, אך טומנת היא בחובה מנה גדושה של נחמה. ברוח קודשו חזה אברהם אבינו ע"ה את מקומה הנצחי של שרה הצדקת בגן עדן. ראה איך היא עטופה בלבן והכל יוצאים לקבלה, ´רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק´. ראה את האושר הגדול בו היא שרויה, והתקשה להצטער ולבכות אל מול שמחתה הגדולה. ובכל זאת, חשש ממראית עין, שלא יאמרו שאינו בוכה אפילו מעט על אשתו, לכן בכה מעט, אך בסתר לבו שמח, בבחינת ´עין במר בוכה ולב שמח´.
הוסיף מרן הגר"ע לנחם את האלמנה: "לנו צר מאוד, הפרידה קשה עלינו, עינינו עיני בשר ודם, ואיננו יודעים חשבונות שמים, אך הם ודאי שמחים למעלה שמחה רבה שאי אפשר לתאר ולשער, הרבצת התורה שלהם עומדת להם לזכות בעולם הבא".
את דבריו הנרגשים, סיים מרן במעשה שסיפר לו הבבא סאלי ע"ה על עצמו בפגישתו עמו: בשכנות לבבא סאלי גרו בעל ואשה אשר תדיר היו מתקוטטים ביניהם. החליט הבבא סאלי לשתף את אחיו הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, הבבא חאקי, וביקש ממנו שיבוא להשכין שלום בביתם. הסכים האח, ואכן הגיע במיוחד לנתיבות, ישב עם בני הזוג, וב"ה עלה בידו להשיב את השלום על כנו. נפרד רבי יצחק מאחיו ולקח מונית בחזרה לביתו שברמלה. בדרך, אירע הגרוע מכל. משאית פגעה במונית, והרב נהרג במקום.
מאז ששמע הבבא סאלי על הטרגדיה הפתאומית, הצטער על אחיו צער רב, והיה בוכה יומם ולילה מבלי יכולת להתנחם. הרגיש כאילו אשמה יש לו בדבר, כי בגללו הגיע לנתיבות.
והנה, ביום השלושים ואחד לפטירתו, נגלה רבי יצחק לאחיו הבבא סאלי בחלום, כשהוא עטוף לבן וצהלתו בפניו. "עד מתי תבכה", אמר האח, "נמצא אני בגן עדן במקום טוב ביותר, ואני שש ושמח". שמע כך הבבא סאלי ורוחו שבה אליו.
דברי תנחומים אלו בהם בחר מרן לנחם אחרים, יכולים אולי לתת לנו קצה של נחמה באבלנו הגדול על מורנו ורבנו זצוק"ל, בהיותנו בטוחים כי גם מרן זצוק"ל התקבל באהבה רבה ובשמחה בגן עדן, והוא יושב ועטרתו בראשו, והוגה בחדוה בתורה יחד עם צדיקי עולם.