חולה אלצהיימר בירך שוב. לענות אמן?

אבי הישיש, שהינו ירא ה´ מרבים ומדקדק גדול בהלכה, חלה באלצהיימר רח"ל, ופעמים רבות קורה שכאשר אוכל למשל ביצה, הוא מברך עליה ´שהכל נהיה בדברו´, ולאחר מכן כשאוכל את נתח העוף (שהיה לפניו בשעת הברכה על הביצה), חוזר ומברך בכוונה עצומה ´שהכל נהיה בדברו´. כעבור כמה דקות ממשיך לשתות מים (שהיו כבר מזוגים בכוס שלפניו כשבירך שהכל), וחוזר מברך שוב, בדביקות שהיה רגיל בה כל ימיו. וכן חוזר ומברך מתוך שכחה על שתייתו כמה פעמים, (ולא שייך להעיר את תשומת ליבו לטעות).

שאֵלָתי היא, האם כשאנו שומעים אותו מברך (את הברכה שלמעשה נאמרת ללא צורך), מותר לנו לענות אמן, או שמא מכיון שיוצאת הברכה לבטלה, אין לענות אחריו אמן (כמבואר בשו"ע סי´ רט"ו ס"ד, שאסור לענות אמן אחר ברכה לבטלה)?

תשובת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

מותר לענות אמן אחר ברכותיו של הזקן, מכיוון שעל פי טעותו חושב שעליו לברך, וזו ברכה טובה ומעולה (על פי מחשבתו), וממילא ניתן גם לענות אחריה אמן. ומצינו בערוך השולחן שכתב (בסי´ ס"ב ס"א): "נאמר במדרש על הפסוק ´ודגלו עלי אהבה´, אמר רבי אחא: עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואיבת, אמר הקב"ה: ולגלוגו עלי אהבה"!

וגם כאן, ברכותיו של הזקן הצדיק נאמרות בתום לב, מתוך קירבה ודביקות בהשי"ת, ובשמים מקבלים אותן באהבה, ולכן אפשר לענות עליהן אמן.

ושמעתי מגיסי, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שפעם אחת בירך יהודי על מרן החזון איש זצ"ל, את ברכת ´שחלק מחכמתו ליראיו´, והחזו"א ענה אמן, והסביר מתוך ענוותנותו, שענה אמן מכיון שאין זו ברכה לבטלה, משום שהמברך חושב בדעתו שאפשר לברך את הברכה... וכעין זאת נאמר גם בנוגע לשאלתנו - מכיון שהמברך אנוס וחולה ועל פי מחשבתו, זו ברכה טובה, ניתן לענות עליה אמן!

מתוך הספר "ופריו מתוק", מאוצרו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין.