תרבות יהודית
הרבה יותר מאח של אקי אבני
תכירו את קובי אבני: מנהל ארגוני חסד לשעבר ומוזיקאי בהווה, שחזר בתשובה אחרי שרכבו עצר בפתאומיות רגע לפני שהתנגש באוטובוס דוהר. קבלו ראיון
- דודו כהן
- י"א חשון התשע"ד
בגיל 31 הכה הברק בקובי אבני. אמנם גם עד אז הוא אחז בחיבור מסוים עם הקב"ה, כחלק מלהקת הברירה הטבעית שבה היה חבר, אבל האמונה תורגמה למעשים אחרי הנס שחווה. "עברתי ברמזור ירוק במהלך נסיעה שגרתית עם חבר, ומשמאלנו הגיח אוטובוס באור אדום. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. אבל שבריר שנייה לפני שנכנסנו לנתיב הדהירה של האוטובוס - רכבו של אבני פשוט נעמד במקום. "גם אם הייתי רואה את האוטובוס שבא משמאלי והייתי מנסה לעצור - לא הייתי מספיק. פתאום האוטו שלי נעמד כאילו הופעל עליו כח חשמלי. אני והחבר שנסע איתי פשוט חזרנו בתשובה באותו היום. בהמשך הכל התגלגל ועף במהירות. החבר החליט שהוא מתחיל להניח את התפילין שמאז בר המצווה הוא לא הניח. זה היה כאילו הקב"ה אומר תחליטו מה אתם רוצים - לחיות או למות. אם הייתי לבד אולי הייתי מתבייש לספר את זה, כי זה פשוט פלא עצום, וקשה להאמין לדבר כזה".
קובי אבני, 47, נשוי ואב לחמישה, מתגורר בצפת. עד לפני שנים ספורות הוא ניהל מספר סניפים של ארגוני חסד, אך כרגע עוסק רק במוזיקה. "ארגון החסד שעבדתי בו עבר פשיטת רגל ולא החזיק מעמד", מספר אבי. "היה לנו סניף גדול של ציוד וסגרו אותו. אחרי כמה חודשים הארגון הארצי הודיע על סגירת הסניף. בזמן שהודיעו לי על כך הייתי כבר בעשייה של הדיסק החדש, וכרגע זה מה שאני עושה - מוזיקה".
אבני גדל בבית חילוני, ואת החיבור למוזיקה ינק מסבו, שהיה מתופף. קובי הצעיר למד בקונסרבטוריונים שונים, התמחה בבית הספר לתופים של דיויד ריץ, ואחרי השירות הצבאי למד בבית הספר למוזיקה רימון. בהמשך, וגם תוך כדי, הוא ניגן עם הרכבים שונים - הברירה הטבעית ושלמה בר, הרכב "שחרות" עם יאיר דלאל וקבוצות מוזיקליות נוספות. אבל אז הגיעה ה"כמעט-תאונה" ההיא, והוא החליט להשקיע את כל כולו ביהדות.
"לאשתי לקח שנה מהחזרה בתשובה שלי, עד שהיא הבינה שלא התחרפנתי או השתגעתי. שזה דבר אמיתי", מספר אבני. "אבל אחרי שנה גם היא נכנסה לתהליך. תמיד האמנתי שהיא תעשה את זה בסופו של דבר. בתוך כל זה היו הקשיים הרגילים - דרך חיים חדשה, אורח חיים חדש. אבל לצד הקשיים הייתה שמחה על עצם החזרה בתשובה. הייתי שלם עם זה, שמח עם זה. היה לי טוב עם החיים החדשים".
למרות שעזבת את המוזיקה, שעד אז הייתה חלק כמעט בלתי נפרד ממך?
"לאחר החזרה בתשובה הרגשתי חסר בתורה וביהדות, ורציתי למלא את זה ולהשלים את החסר. במשך כמה שנים למדתי ולמדתי, והחיבור בחזרה לאומנות היה כשהבנתי שהניגון הוא חלק בלתי נפרד מהיהדות. יש ניגון ביהדות, יש הרמוניה, היו לוויים בבית המקדש, וגם קריאת התורה מתבצעת בניגון ובטעמים. זה לא איזשהו דבר נפרד. באותה תקופה חבר טוב שלי הביא לארץ כלי שנקרא פאנטם. זה כלי הקשה מלודי ופשוט מדהים. הוא פשוט החזיר אותי לניגון, ואז ב-2005 הוצאתי את הדיסק הראשון שלי, שהיה מבוסס ברובו על לחנים שיצרתי עם הכלי הזה. הדיסק הראשון שלי לא הופץ ברשתות ובחנויות, אבל מכרתי ממנו כמה אלפים. באותה תקופה היה לי הוסטל לתשושי נפש בצפת, ואחרי תקופה נכנסתי גם לארגוני החסד. במקביל התחלתי לעבוד על הדיסק השני שלי, אופק, שיצא ממש באחרונה".
איך אתה מאפיין את הדיסק החדש, מה שונה בו מקודמו?
"המון מהעשייה הציבורית שלי נכנסה אליו. כלומר, הפירוש והאינטרפרטציה של מה שעברתי ביומיום טבועים מאוד עמוק בדיסק הזה. אני חושב שאופק נולד מתוך העשייה שלי בחיים והנגישות היומיומית עם הציבור, עם אנשים שצריכים עזרה. מעבר לכך, בדיסק החדש יש כלים שאין בראשון, וכמובן שיש בו יותר בגרות מוזיקלית. הוא רחב. האופק שלו רחב. הדיסק נוגע בסקאלה רחבה של קהל, גם חילוני וגם דתי".
אחיך, השחקן אקי אבני, מעורב בקריירה שלך? עד כמה אתה משתף אותו?
"בוודאי שאני משתף אותו, אבל הוא פחות מעורב ברמה היומיומית. הוא בכל זאת בא מתחום אחר. בכל מקרה הקשר שלנו מאוד חזק ויומיומי, והמשפחה שלנו אוהבת ומאוחדת. תמיד זה היה כך. גם כשחזרתי בתשובה הם קיבלו את התהליך באופן חיובי. זה בית פתוח, בית אוהב, בית שכיף לחזור אליו".