לאן את מסתכלת – החוצה, או פנימה לבית שלך?

כל הנפילה של קרח מתחילה מזה שאשתו לא מרוצה. היא לא שמחה בחלקה... היא לא מאמינה שהכל מדויק! היא מהלכת בפנים חמוצות. היא מביטה החוצה מעבר לבית שלה, מעבר לחלק שלה, ומאבדת את הכל.

אשתו של און בן פלת, לעומתה, לא מחוננת את החוץ אף לא במבט! כל עולמה הוא פנימה – הבית המושלם שלה, הבעל האחד והיחיד (גם אם הוא לא בתפקיד...), המשפחה, הילדים...

זה לא מעניין אותה מי מלך, מי כהן... היא מאושרת ושמחה בחלקה, היא מאמינה שהכל מדויק, ומכוח האושר הפנימי הזה היא נלחמת ומצילה את כל הבית.

הכוח שלך – אישה, טמון במבט העין! במבט המרוכז במה ששייך לך!

השמחה בחלקך מעניקה לך אושר פנימי, רוגע ומתיקות, ויותר מזה, כוח וחכמה לנצח כל קושי!

"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח..." נאמר על אשתו של לוט. למה היא נהייתה דווקא נציב מלח? כי מי שמביטה מעבר לחלק שלה, מעבר למה ששייך לה, הכל אצלה מלוח... היא מאבדת את המתוק שבחיים, החכמה נעלמת, הבינה מסתתרת ובמקומה מתגלה רק איוולת שהורסת וקוברת כל חלקה טובה.

לא מוזכר איך קראו לאשתו של קרח ולא לאשתו של און בן פלת, כי באמת אין להן שם...

זו יכולה להיות כל אחת מאתנו.

את יכולה להיות "חכמות נשים בנתה ביתה",

ואת יכולה להיות "ואיוולת בידה תהרסנו". 

הכל תלוי במבט!