אין מה לטפול על משה רבנו, רק שהוא בעל גאווה?!

קמצן אחד מבקש מבנו: "משה, קפוץ שניה לשכן ותבקש ממנו דבק מגע". הבן חוזר אחרי כמה דקות ואומר: "אבא, הוא אמר שאין לו". האב הקמצן מתרגז: "איזה קמצן! טוב, נו, תביא את שלנו"...

*

אם זה לא היה כתוב, זה היה נשמע תלוש, אבל זה כתוב: קרח ועדתו בוחרים להאשים את משה רבנו בחטא שהכי לא נדבק אליו: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"! לא יאמן! מכל המידות לא מצאו לטפול עליו רק שהוא בעל גאווה?! והלא משה רבנו הינו סמל הענווה, היחיד שהתורה מעידה עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב, ג').

אלא שכך דרכם של בעלי מחלוקת. בשעה שחולקים הם על אדם גדול, העובדות אינן מצליחות לבלבל אותם, וכדי להשיג את מטרתם הנבזית, מסוגלים הם לבדות מלבם טענות שווא ומדוחים, גם אם אלה נוגדות לחלוטין את אישיות האדם נגדו הם מלינים.

ולא זו בלבד, אלא שאם יש מישהו שחוטא כאן בחטא הגאווה, הרי זהו לא אחר מאשר קרח וכל עדתו, המבקשים גדולה שאינה מגיעה להם.

כאן רואים – כותב הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל בספרו "מנחת כהן" – את התגשמות דברי חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל" (קידושין ע' ע"ב).

בדרך הלצה כתב הגאון רבי אברהם אוחיון שליט"א בספרו "יגל אברהם", שזו הסיבה שסופו של קרח היה שהאדמה פצתה את פיה ובלעה אותו חיים. בכך למעשה ענו לו מן השמים: אתה טענת שהענווה של משה רבנו שאין כמוה על פני האדמה היא התנשאות, אם כן קשוט עצמך תחילה, ולא נותר לך אלא לרדת מתחת פני האדמה...