סמרטפון שלי, חשבתי שהכל יחכה לי חוץ ממך

שמתי לך כיסוי יפה, והשקעתי בך את זמני

עם אנשים פנים מול פנים לא דיברתי

מי שרצה קשר ליצור איתי

ידע דרכך, סמרטפון, הודעות לשלוח לי

סמרטפון, ידעתי לקחת אותך

לכול מקום, אפילו בכיתה

היתי בקלמר אותך מחביאה

היתי נזהרת מהמורה

שאותך לא תיקח לי

ואז איך ידעו מה קורה איתי?

שלא יחשבו חלילה שמשהו קרה לי

במקום לחיות את המציאות

היתי נמצאת בדמיון

בסמרטפון,

ולא רציתי שתיגמר לך הסוללה

אז הייתי מטעינה

אפילו שלא היה צורך בכך

סמרטפון,

ניסיתי לדחות דברים

שהיתי צריכה לעשות

חשבתי שהכול יחכה לי

חוץ ממך, סמרטפון

אתה היית בראש סדר העדיפויות

עד שיום אחד...

קרסת לי.

והפכת ל"ז"ל".

ואז אחרי כמה ימים

שאמרתי חבל

גילתי שיש עולם יפה

והעולם האמיתי קורה

בחוץ, ולא במסך

שאותנו הופך פחות אנושיים

למדתי לדבר, לפתוח את הלב

ליצור קשרים,

של חברות אמיתית

סמרטפון, ככול שהיית

יותר משוכלל,

התמכרתי אליך יותר

אבל בעצם, הייתי על "השהה"

אז לסמרטפון שנהרס לי...

עדיף שאתה תיהרס

מאשר שאני הייתי עוד מעט נהרסת...

ממני, זאתי שמצאה חיים אחריך

חיים של אמת ותוכן, ולא חיים של

פרסומות מדומיינות שקופצות

ולא מהוות דוגמא

לאימהות הקדושות שהיו מלאות

בתוכן ובמשמעות!