מה גילה המחקר שתעשיית הסוכר החביאה לפני חמישים שנה?

זה לא סוד שגורמים בתעשיית המזון מחזיקים בהשפעה רבה על הידע שלנו. במשך עשורים ארוכים, למשל, תעשיית הטבק הצליחה למנוע פרסום של נתונים ברורים על נזקי העישון. בימינו, תעשיות הקפה והשוקולד מממנות שפע של מחקרים שמספרים לנו השכם והערב עד כמה המוצרים הללו מועילים לבריאות.

אבל על אף שזה לא סוד, עדיין מדהים לגלות כל פעם מחדש את חלקה של תעשיית הסוכר הבינלאומית בהסתרת מידע בריאותי חיוני מהציבור. בשנים האחרונות, מקדישה מדענית בשם קריסטין קירנס את זמנה לנבירה בארכיונים ישנים באוניברסיטאות אמריקאיות, וכל כמה חודשים היא מפרסמת ממצאים מדהימים חדשים על האופן בו תעשיית הסוכר הטתה את עולם המחקר כדי להגן על המוצר שלה.

התגלית האחרונה, שהתפרסמה אתמול בכתב העת 'פלוס ביולוג'י' חושפת שורה של מכתבים המוכיחים איך, לפני כמעט חמישים שנה, קרן מחקר הסוכר הבינלאומית, שממומנת על ידי תעשיית הסוכר הבינלאומית, החליטה להפסיק את התקצוב למחקר שעמד להוכיח כי צריכת סוכר קשורה למחלת לב ולסרטן שלפוחית השתן.

(צילום: shutterstock)

המחקר המדובר התחיל ב-1968 ונועד לבדוק האם יש הבדל בין עיכול של עמילנים ועיכול של סוכר. המחקר, שבוצע בעכברים, גילה טריגלצרידים גבוהים יותר – גורם סיכון ידוע למחלת לב – בקרב העכברים אוכלי הסוכר. אבל כשהחוקר הודיע על ממצאים ראשוניים לקרן, התקצוב שלו הופסק. תעשיית הסוכר, שנלחמה בכל רמז לכך שסוכר גורם למחלת לב, לא התכוונה לאפשר למחקר כזה – שהיה פורץ-דרך לו התפרסם אז – להתפרסם.

"תעשיית הסוכר כנראה יודעת הרבה יותר ממה שהיא מודה על הנזקים לבריאות של המוצרים שלהם", מסכמת קריסטין קירנס.