פרשת אמור לילדים: המסתפר הביט במראה וחשכו עיניו...

וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ (וַיִּקְרָא כ"א, ה')

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי יְרֵא ה' בְּשֵׁם רְאוּבֵן, שֶׁנִּכְנַס לְהִסְתַּפֵּר בְּמִסְפָּרָה מְסֻיֶּמֶת. אֶת פָּנָיו שֶׁל רְאוּבֵן מְעַטְּרוֹת שְׁתֵּי פֵּאוֹת מְסֻלְסָלוֹת וַאֲרֻכּוֹת, וּבְסִּיּוּם הַתִּסְפֹּרֶת, לְפֶתַע חָתַךְ הַסַּפָּר בְּטָעוּת אֶת אַחַת מִפְּאוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן.

זִנֵּק רְאוּבֵן מִכִּסְאוֹ, הִנִּיחַ אֶת מִשְׁקָפָיו עַל עֵינָיו, הִבִּיט בַּמַּרְאָה, וְ...כִּמְעַט שֶׁהִתְעַלֵּף!

"מֶה עָשִׂיתָ לִי?!", צָעַק וְזָעַק מָרָה, "לְאָן נֶעֶלְמָה הַפֵּאָה הָאֲרֻכָּה שֶׁלִּי?! כֵּיצַד אוּכַל לְהַצִּיג מֵעַתָּה אֶת פָּנַי בָּרְחוֹב?!".

הַסַּפָּר הִרְבָּה לְהִתְנַצֵּל, אַךְ הַמִּסְתַּפֵּר פָּנָה אֵלָיו וְתָבַע: "אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁתְּשַׁלֵּם לִי 'דְּמֵי בֹּשֶׁת', עֲבוּר הַבּוּשָׁה הַנּוֹרָאָה שֶׁגָּרַמְתָּ לִי, וְגַם 'דְּמֵי שֶׁבֶת' (-תַּשְׁלוּם עֲבוּר זְמַן הַבִּטּוּל מִמְּלָאכָה) עֲבוּר הַזְּמַן שֶׁאֶמָּנַע מִלָּלֶכֶת לִמְלַאכְתִּי, עַד שֶׁתִּגְדַּל הַפֵּאָה"...

הַסַּפָּר טָעַן שֶׁגָּזַז אֶת הַפֵּאָה בְּלִי כַּוָּנָה, וְעַל כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ...

לְבַסּוֹף, בָּאוּ הַשְּׁנַיִם לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, וּבִקְּשׁוּ שֶׁיַּכְרִיעַ בְּעִנְיָנָם.

תְּשׁוּבָה

בַּנּוֹגֵעַ לַבֹּשֶׁת, נִפְסַק בַּשּׁוּ"עַ (חו"מ סי' תכ"א ס"א): "אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ, וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, פָּטוּר". וְלָכֵן, גַּם הַסַּפָּר דְּנָן פָּטוּר מִבֹּשֶׁת, כִּי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְהַזִּיק וּלְבַיֵּשׁ אֶת רְאוּבֵן. וַהֲגַם שֶׁפָּשַׁע הַסַּפָּר בְּאֹפֶן חָמוּר, מִכָּל מָקוֹם חִיּוּב בֹּשֶׁת נֶאֱמַר דַּוְקָא בְּמִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק, וְאִם לֹא הִתְכַּוֵּן, אַף שֶׁפָּשַׁע, פָּטוּר, (יְעֻיַּן בְּמ"מ חוֹבֵל וּמַזִּיק א'-י"ב).

וּבַאֲשֶׁר לְחִיּוּב הַשֶּׁבֶת (שֶׁחַיָּבִים בָּהּ גַּם כְּשֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָה לְהַזִּיק, כַּמְבֹאָר בַּשּׁוּ"עַ שָׁם ס"ג), יְעֻיַּן בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (פ"ו.), שָׁם מְבֹאָר שֶׁהַסָּךְ רֹאשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּסַם הַמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר, חַיָּב בְּשֶׁבֶת, וְאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֹפֶן "דַּהֲוָה מְרַקֵּיד בֵּי כּוּבֵי, דְּבָעְיָא מַחְוֵי גַּוָּנֵי אָרֵישֵׁיהּ", דְּהַיְנוּ, מְלַאכְתּוֹ שֶׁל הַנִּזָק הָיְתָה לִרְקֹד כְּדֶרֶךְ הַלֵּיצָנִים, בְּאוֹפֶן שֶׁמַּרְאֶה תְּנוּעוֹת מְבַדְּחוֹת בְּרֹאשׁוֹ, וְכָעֵת אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בָּזֶה, מֵחֲמַת הַשָּׁרַת שְׂעָרוֹ.

וְנִרְאֶה שֶׁגַּם בְּעִנְיָנֵנוּ, אִם מְדֻבָּר בְּאֹפֶן שֶׁהַנִּזָּק אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִבֵּיתוֹ מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה, וְנֶאֱלָץ לְהִתְבַּטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ (עַד שֶׁתִּצְמַח פְּאָתוֹ), הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְחַיֵּב אֶת הַסַּפָּר בִּדְמֵי שֶׁבֶת. וִיעֻיַּן בַּשּׁוּ"עַ (חו"מ סי' א' ס"ב) שֶׁאַף בַּזְּמַן הַזֶּה גּוֹבִים תַּשְׁלוּמֵי שֶׁבֶת (כִּי דָּבָר שָׁכִיחַ הוּא), וְהִיא שִׁיטַת הָרַמְבַּ"ם. אַךְ הָרַמָ"א כָּתַב בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ, שֶׁאֵין גּוֹבִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁבֶת. וְסִיֵּם הָרַמָ"א שֶׁבְּכָל זֹאת כּוֹפִין בֵּית דִּין אֶת הַמַּזִּיק לְפַיֵּס אֶת הַנִּזָּק כְּפִי הַנִּרְאֶה לָהֶם.

לְסִכּוּם: מִדְּמֵי בֹּשֶׁת פָּטוּר הַסַּפָּר. אֲבָל עָלָיו לְפַיֵּס אֶת הַמִּסְתַּפֵּר וּלְשַׁלֵּם לוֹ עֲבוּר הֶפְסֵד יְמֵי עֲבוֹדָתוֹ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין