מי אוהב את השבת? כך לומדות ילדות מבתים לא דתיים לאהוב את השבת ולשמור אותה

אם הייתם שומעים על קבוצת ילדות קטנות שמתאספת בבית בליל שבת, יושבת ליד נרות שבת, מתפללת 'קבלת שבת', שרה שירי שבת ולומדת הלכות שבת ביחד – מה הייתם חושבים?

סביר שהייתם מניחים שמדובר בפעילות ליל שבת מבורכת שמעסיקה את הילדות ומאפשרת לאימהות לנוח קצת. מה שבוודאי לא הייתם משערים הוא שהילדות הללו לומדות כולן בבתי ספר ממלכתיים, ומגיעות ממשפחות לא דתיות. אבל, תאמינו או לא, ילדות כאלה בדיוק מכל רחבי הארץ משתתפות מידי ליל שבת בפעילות שבת בבית משפחה חרדית.

הכל התחיל לפני 29 שנים, כשמשפחתה של טובה הניג עברה דירה מבני ברק לירושלים. "חמי פתח כולל בירושלים, ורצה את בעלי – בנו הבכור – כחברותא עבורו", מספרת הניג, יועצת נישואין במקצועה. "חיפשנו דירה בירושלים שנוכל לרכוש עם כספי מכירת הדירה הבני ברקית שלנו, ומצאנו אחת כזו בשכונת מעלות דפנה".

מעלות דפנה של אותה תקופה היתה שכונה חילונית לחלוטין. היא אכלסה בעיקר משפחות צבא קבע, ורק חרדים בודדים התגוררו בה. עבור הניג, שכל חייה עד אז התגוררה בבני ברק, המעבר למעלות דפנה היה הלם תרבות של ממש.

"שבוע לפני ראש השנה נכנסנו לדירה החדשה. אני, בני ברקית תמימה שמעולם לא ראתה חילול שבת או לבוש לא צנוע, פתאום שמעה בני נוער צורחים ומשתוללים בחוץ בליל ראש השנה. הקולות האלה פצעו את ליבי. כך חוגגים את היום הקדוש?"

הרבה אנשים אחרים היו מרגישים אולי את הצער שחשה טובה הניג, אבל לא חושבים כיצד הם יכולים לשנות את המצב. אבל הניג לא הייתה מוכנה להסתפק בהתעצבות בלבד: היא החליטה לעשות מעשה.

"ירדתי למטה, לחצר הבניין. ראיתי ילדות משחקות ומתרוצצות, כאילו לא חג היום. ניגשתי לקבוצה של ילדות ושאלתי אותן אם הן רוצות לשמוע סיפור. הן הביטו בסקרנות בדוסית שנחתה עליהן וענו תשובה חיובית. הושבתי אותן במעגל וספרתי להן את הסיפור הידוע על אב שלקח את בנו לעיר המלוכה. כל הדרך נשא אותו על כפיו, וכשהגיע לעיר המלוכה היו החומות נעולות. אמר האב לבנו: כל הדרך נשאתי אותך על כפיי, כעת אני זקוק לך. אתה כילד קטן וגמיש יכול לטפס מעבר לחומה, להיכנס פנימה ולפתוח לי את השערים.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

"הסברתי לבנות שזה משל. כל השנה ההורים שלהן דואגים להן וממלאים את כל צרכיהן, כעת זה יום הדין, והן יכולות בתפילה של תינוקות של בית רבן – הסברתי להן את פירוש המושג הזה - לעזור להורים שתיהיה להן שנה טובה. בקשתי אתן לומר תפילה קצרה על ההורים שלהן, והן נענו!"

הניג היתה מופתעת משיתוף הפעולה, והחליטה לנסות לרתום אותו לפעילות קבועה. היא הזמינה את הבנות לבוא אליה בליל שבת. "הן הגיעו, שרנו ביחד, סיפרתי להן סיפור וחילקתי ממתק. לשבת הבאה כבר הכנתי לכל ילדה מחברת ובכל שבוע הדביקו שם דף נוסף על שבת: הלכה קצרה, רעיון וכן חשיבות השבת. הבנות היו נלהבות מהתכנית החדשה. אני זוכרת שילדה אחת קבלה כתם בבגד ורצה לברז לנקות, והאחרות צעקו לה: אסור!"

ההורים לא התנגדו ל'שטיפת המוח הדתית' הזו...?

"לא רק שהם לא התנגדו, בשלב מסויים האימהות ביקשו שיעור גם עבורן. הייתי צעירה מאד ולא הרגשתי מסגולת ללמד מבוגרים, אז הזמנתי לביתי כל שבוע מרצה אחר. היו שם נשים לבעלים מסוממים לא עלינו, או מסובכים בכל מיני דברים אחרים. אבל הן באו לשיעורים, הקשיבו, והתחילו להתקרב. הילדות, במקביל, התחילו להגיע אלי כל שבת לסעודה שלישית והפכו בנות בית של ממש".

להניג היה חלום: להפוך את פעילות השבת אצלה לארגון ארצי. "במשך כל התקופה חלמתי שאני פותחת עוד סניפים של קבלת שבת לילדות, וכך ניצור מהפכה דווקא אצל הילדות הרכות, ודווקא דרך חיבור לקדושת השבת.

בעיניי רוחי ראיתי כיצד אני מארגנת להן מסיבות חנוכה משותפות, חול המועד ועוד, ותנועה גדולה וקדושה תתפשט בארץ".

אבל אז השתנה שוב מסלול חיי המשפחה. "עברנו לחו"ל, מאותה סיבה שעברנו לירושלים. חמי התמנה לראש כולל בלוס אנג'לס, ורצה את בנו הבכור לצידו. אז נסענו, והחלום נסע איתי. מאוחר יותר עברנו לגור באירופה, בעקבות השליחות של בעלי, והחלום שוב נסע איתי..."

כשחזרו סוף סוף לארץ, התחיל חלומה הישן של טובה הניג לרקום עור וגידים. "לקח לי זמן כמובן, אבל הייתי נחושה לעשות את זה. הכנתי חומרים חדשים ומעודכנים לפעילויות שבת: מעוצבים, צבעוניים, מתאימים גם לילדות וגם לאימהות. הכנתי מזכרות לילדות. ואז פשוט הפצתי פנייה בדואר אלקטרוני לכל מי שמכירה אותי, בבקשה מנשים המעוניינות לפתוח פעילות כזו – קראתי לזה 'פרויקט מקור הברכה' - ליצור איתי קשר".

והפניות החלו לזרום. "כל אישה מנהלת את הסניף בסגנונה שלה", מדגישה הניג. "יש סניף אחד שבו המארגנת יושבת עם הבנות עד שבעלה מגיע, ואז יש להן הזדמנות לשמוע קידוש ולהתרשם. אישה אחרת פנתה אלי ומבקשת לארח ילדות אפילו לכל השבת כולה – שיחוו שבת יהודית אמיתית עוד בגיל הרך.

"בחולון פתחה סניף אישה בשם אילנה דיין, וסיפרה לי שבשבת הראשונה היו 10 ילדות, בשנייה כבר הגיעו 15. הן מתפללות קבלת שבת, מדברות על מעלת השבת, היא מספרת להן סיפור ומחלקת תיקיות, מגנטים, ממתקים. בסניף ברמת אשכול סיפרו לי שכאשר ילדה התלכלכה במהלך קבלת השבת, ורצה לנקות את הכתם במים, חברות צעקו לה: לימור, בשביל מה יש מכונת כביסה? כדי להציל אותנו מחילול שבת!

בסניף רחובות אמא אחת שאלה את המארגנת האם גם לה מותר להצטרף, ולמה זה רק לילדות?..."

הניג מברכת על כל סניף חדש שנפתח, אבל שואפת לראות סניפים כאלה מתפקדים בהצלחה בכל חלקי הארץ.

"לשבת יש סגוליות מיוחדת, אם עם ישראל ישמרו שתי שבתות הרי שהם נגאלים. מדוע לחכות לבעלי תשובה בוגרים שיראו פעם ראשונה מה זה שלחן שבת?

"אם יש מי שמחפש להוסיף ברכה לחייו - השבת היא הרי מקור הברכה, כמו שידוע מהחפץ חיים, שהיא יכולה לברך את מי שזקוק לישועה. אין לי ספק שכל מי שתקבל על עצמה פעילות כזו למען השבת - תתברך. מי שמעוניינת להצטרף תקבל ממני את כל הסיוע הדרוש. אפילו אשלח מתנדבות לשכונה ביום חול לרשום ילדות לפעילות הזו. אני מוכנה לעשות כל מה שצריך, ובלבד שעוד סניפים יקומו!"

מעוניינת להצטרף ליוזמה? צרי קשר עם טובה הניג בכתובת הדוא"ל: henigto@gmail.com