האם מלח צריך הכשר?

א. הַיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַשִּׂיג שָׁם מוּצְרֵי מָזוֹן כְּשֵׁרִים, מֵחוֹבָתָם לְהִצְטַיֵּד בַּמָּזוֹן כָּשֵׁר לְבַל יִכָּשְׁלוּ בַּאֲכִילָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמַצָּב בּוֹ יְאַלֵּץ לַעֲבֹר עַל אִסּוּרִים.

ב. יֶשְׁנָם מוּצָרֵי מָזוֹן מְסֻיָּמִים הַנִּתָּנִים לִרְכִישָׁה אֲפִילוּ מִדֵּי גּוֹי. כְּגוֹן: קָפֶה טָהוֹר, סֻכָּר, קָקָאוּ טָהוֹר, תֵּה לְלֹא תּוֹסְפוֹת טְעָמִים, אוֹרֵז וְקִטְנִיּוֹת גּוֹלְמִיִּים, יְרָקוֹת וּפֵרוֹת וּבֵיצֵי תַּרְנְגֹלֶת. אוּלָם, בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הִתְבָּרֵר שֶׁבְּמוּצָרִים רַבִּים נַעֲשָׂה שִׁמּוּשׁ בְּאֶנְזִימִים, מַמְתִּיקִים מְלָאכוּתִיִּים, חָמְרֵי יִצּוּב וְכַדּוֹמֶה שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים. אֲפִילוּ בְּמֶלַח תָּמִים מַכְנִיסִים בְּחוּץ לָאָרֶץ חֹמֶר לִמְנִיעַת הִתְגַּבְּשׁוּת, וּבַחֹמֶר הַזֶּה יֵשׁ שֻׁמָּן מִן הָחַי (שֶׁהוּא טָרֵף!) וְלָכֵן, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁלֹּא מִסְתַּבֵּךְ בְּכָל זֶה, אֶלָּא דּוֹאֵג מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְהָכִין מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים וְטוֹבִים.

ג. לְכַתְּחִילָּה אֵין לִקְנוֹת שׁוּם מוּצָר מִמָּלוֹן אוֹ מִסְעָדָה שֶׁאֵין שָׁם כַּשְׁרוּת כְּלָל, אוּלָם, בִּשְׁעַת צֹּרֶךְ גְּדוֹלָה וּבְלֵית בְּרֵירָה אַחֶרֶת, נִתֵּן לִקְנוֹת שָׁם מוּצָרֵי מָזוֹן עֲטוּפִים וַחֲתוּמִים בְּהֶכְשֵׁר לִמְהַדְּרִין בַּאֲרִיזָתָם הַמְּקוֹרִית.

ד. ה' יִתְבָּרַךְ צִוָּה אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמֵנוּ מִכָּל מִינֵי נְזָקִים, הֵן נְזָקִים גַּשְׁמִיִּים וְהֵן נְזָקִים רוּחָנִיִּים וְכָךְ כָּתוּב בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם". וְרַבּוֹתֵינוּ הֶחְמִּירוּ וְאָמְרוּ "חֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִיסּוּרָא" (תַּרְגּוּם: חֲמוּרָה הַסַּכָּנָה מֵהָאִסּוּר). וְאָסוּר לְאָדָם לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמַצָּב שֶׁל סַכָּנָה וְלַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ נֵס, שֶׁמָּא לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ נֵס, וְגַם אִם יַעֲשׂוּ לוֹ מְנַקִּים לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּשָּׁמַיִם.

ה. נְזָקִים גַּשְׁמִיִּים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ וּלְהִזָּהֵר מֵהֶם, אַךְ יֵשׁ נְזָקִים רוּחָנִיִּים כְּמוֹ "רוּחַ רָעָה" וְכַדּוֹמֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בָּהֶם בְּעֵינֵינוּ. וְלָכֵן, בָּאוּ חֲכָמִים וְגִלּוּ לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי שֶׁנִּזָּהֵר וְנִשָּׁמֵר מֵהֶם. וַהֲלָכוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים: "הִלְכוֹת שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ". בַּיָּמִים הַבָּאִים נִלְמַד גַּם עַל מַאֲכָלֵי סַכָּנָה שֶׁיֵּשׁ לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם, וְגַם מֵעִנְיְנֵי סַכָּנָה שׁוֹנִים.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי טו', יג')

"לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה" (ב')

מִזְּמַן לֹא לָמַדְנוּ קַבָּלָה... אָז הִנֵּה בְּבַקָּשָׁה. יָדוּעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מְקַבֵּל אֶת כֹּחוֹ מֵהַשְׁפָּעָה רוּחָנִית הַבָּאָה מֵהַמָּרוֹם. כֵּיצַד יוֹרֶדֶת הַהַשְׁפָּעָה מִמָּרוֹם לְעוֹלָמֵנוּ? דֶּרֶךְ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים. לְמָה הַכַּוָּנָה שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים? הַכַּוָּנָה לְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת מְיֻחָדִים, כַּאֲשֶׁר כָּל אוֹת מְהַוָּה צִנּוֹר רוּחָנִי וּכְשֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת הַמְּסוּיָמוֹת הַלָּלוּ מִצְטָרְפוֹת הֲרֵי שֶׁנּוֹצָר צִנּוֹר רוּחָנִי שֶׁמַּתְאִים לְאוֹתָהּ הַשְׁפָּעָה.

עַכְשָׁיו, תִּקְרְאוּ אֶת הַקֶּטַע הַקּוֹדֵם לְפָחוֹת פַּעֲמַיִים וְאַחֲרֵי שֶׁתָּבִינוּ אוֹתוֹ טוֹב תַּמְשִׁיכוּ... מַהוּ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁמּוֹרִיד חַיִּים וּפַרְנָסָה לָעוֹלָם? וּבְכֵן, הַשֵּׁם הוּא: חת"ך. זֶה הַצִּנּוֹר הָרוּחָנִי שֶׁדַּרְכּוֹ חוֹתְכִים וְנוֹתְנִים מֵהַשָּׁמַיִם לְכָל בְּרִיָּה חַיִּים וּפַרְנָסָה. הֵיכָן זֶה רָמוּז? בַּפָּסוּק הַמְּפֻרְסָם (תְּהִלִּים קמה) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", אִם שַׂמְתֶּם לֵב, סוֹפֵי הַתֵּבוֹת שֶׁל: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ - הוּא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ חת"ך.

[וְדֶרֶךְ אַגַּב, בְּשֵׁם זֶה אָנוּ מְכַוְּנִים גַּם בַּכַּפָּרוֹת שֶׁאוֹמְרִים: "זֶה חֲלִיפָתְךָ, תְּמוּרָתְךָ, כַּפָּרָתְךָ" שֶׁגַּם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל מִלִּים אֵלּוּ הֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ חת"ך, וּבִזְכוּת זֶה - "כֶּסֶף זֶה יֵלֵךְ לִצְדָקָה וְאַתָּה תֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם"].

בַּתּוֹרָה נֶאֱמַר עַל הַשִּׂמְחָה (דְּבָרִים טז'): "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", אִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁגַּם סוֹפֵי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַמִּלִּים הַלָּלוּ הֵם אוֹתוֹ שֵׁם קָדוֹשׁ. וּמִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׂמֵחַ הוּא פּוֹתֵחַ לְעַצְמוֹ אֶת שְׁבִילֵי הַפַּרְנָסָה וְהַהַצְלָחָה. יְסֻפַּר, כִּי פַּעַם נִכְנַס חָסִיד אֶחָד אֵצֶל רַבּוֹ הָאִמְרֵי אֱמֶת' מִגּוּר, וּבָכָה לְפָנָיו שֶׁמַּצַב פַּרְנָסָתוֹ דָּחוּק מְאֹד. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, וְיוֹעִיל לְךָ לַפַּרְנָסָה". וְהֶחָסִיד הִמְשִׁיךְ לִשְׁאוֹל: "וְכֵיצַד אוּכַל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּבֵיתִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל?!" וְהָרַבִּי עָנָה בַּחֲצִי חִיּוּךְ: "נוּ, מָה לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה...".