אמונה
האם המדע סותר את האמונה?
האם האמונה באלוקית נובעת מחוסר ידע, או מתוך ידע וגילוי מדעי?
- דניאל בלס
- כ"ג סיון התשע"ו
יואב שלום: "שלום. חבר חילוני (שלא זכה עדיין לחזור בתשובה) טען שהאמונה באלוקים נועדה להשיב על שאלות שאין עדיין למדע תשובה עליהן, וככל שהמדע מתקדם, ימצאו תשובות לשאלות הללו. מה אני יכול לענות לו?"
האמונה באלוקים לא נובעת מחוסר ידע מדעי, אלא בדיוק להיפך - היא מגיעה מתוך ידע וגילוי מדעי, מתוך הכרה מדעית של העולם, והמורכבות המדהימה שיש בו.
הנה מספר דוגמאות:
1. בעבר לא ידעו עד כמה מורכב יתוש, או תא חי. כיום אנו יודעים שהיתוש הוא מכונה מורכבת ביותר (יש לו קיבה, לב, מח, ריאות, ומערכת הזרקה משוכללת). התגלה שהתא החי מורכב יותר מכל העיר ניו-יורק. הידע המדעי שנתגלה רק מחזק את התודעה שיש מתכנן.
2. בעבר חשבו שהחומרים מסתכמים בחלקיקים. אך כיום אנו יודעים שכל החומר למעשה עשוי מקשרים מולקולריים, והמולקולות עשויות מאטומים, שכל אטום הוא מערכת מזערית של חלקיקים. ממש בבחינת עולם בתוך עולם, שבו הכל מקושר. ההבנה של מורכבות החומר ללא ספק מחזקת את התודעה שיש בורא לעולם.
3. בעבר לא הכירו את החוקיות הרבה של היקום. כיום אנו יודעים שחוקי הטבע פועלים לפי משוואות מתמטיות מורכבות ביותר, ובתיאום מרשים ביניהם, המאפשר את קיומה של המסה והמרחב. שוב, ההוכחות לקיומו של אלוקים רק מתחזקות לנגד הידע שהתגלה.
4. בעבר חשבו רוב האומות שהתפקוד של הגוף תלוי במספר מצומצם של מיצים וליחות בקיבה ובכבד. כיום אנו יודעים כי המח האנושי הוא המכונה המורכבת ביותר ביקום, ועולה בתחכומה על כל מחשב. הידע שנתגלה רק מחזק את ההבנה שיש מתכנן לגוף האדם.
5. בעבר ידעו כי קשת בענן נגרמת על ידי קרני אור. אך כיום אנו יודעים כי האור הלבן נשבר לשבעה צבעים שונים (ספקטרום), והעין האנושית מזהה אורכי גל שונים והמח מפרש אותם לצבעים. השמים כחולים מכיוון שמולקולות החמצן והחנקן שבאטמוספירה מפזרות את אורכי הגל הקצרים של האור (מה שמתבטא כצבע כחול. אורכי גל ארוכים יותר היו מתבטאים בצבע אדום וכתום). הבנה טובה יותר על האור רק מחזקת את התודעה שיש מחוקק ביקום.
6. נתגלה כי היקום כולו התחיל בזמן. כל החומר-האנרגיה המרחב-והזמן, וכל חוקי הטבע שיש ביקום - הופיעו בבת-אחת בתחילת הזמן. זו היא הוכחה מדעית שמעידה שיש בורא ליקום.
כפי שקל לראות, ככל שהמדע מתקדם ומבין טוב יותר את החוקיות המדעית של המציאות, כך מתחדדת יותר ויותר המסקנה על המחוקק התבוני של המציאות, שיש אלוקים.
לכן אחת מהדרכים העיקריות להכרת הבורא ואהבתו, היא להכיר את ההסברים המדעיים על המציאות, ומתוכם להשיג הכרה עמוקה על הבורא. כך כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה:
(פרק א, א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו..."
(פרק ב, א): "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול..."
(פרק ד, יט): "בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים - מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא".
גם בעבר, לא חשבו אנשים שיש אלוקים רק בגלל חוסר הבנה מדעית של העולם. בחינה היסטורית של כתבי המשכילים, הרופאים, האסטרונומים והפילוסופים המאמינים בעת העתיקה, מגלה מחקר מדעי על העולם, מתוך נסיון להבין את מקצת חכמתו של אלוקים. בתרבויות עתיקות כמצרים, יוון, רומא ובבל, חכמי האומות ניסו להסביר כיצד חוקי הטבע פועלים. גם חכמי האומות הדתיים ביותר צפו וחקרו תופעות טבע, ותיעדו אותן בכתביהם. תופעות כמו גאות ושפל, ליקוי חמה, מחזור המים, תנועת הכוכבים ועוד - זכו להסברים טבעיים בתוך העולם. הידע המדעי אף פעם לא היווה סתירה לדת, אלא להיפך, הם היו סיבה להסיק על קיומו של אלוקים, בגלל החכמה הרבה שמתגלית בהם. וככל שהידע המדעי מתקדם, כך מתחדדת ומתחזקת המסקנה שיש בורא לעולם.
מאז ומתמיד עסק המדע רק בשאלה "כיצד" (כיצד הדברים פועלים), אך לא עוסק בשאלת ה"מדוע" (מדוע הדברים פועלים כפי שהם פועלים). נראה כי שאלה זו אינה מעסיקה את רוב המדענים, אשר מסתפקים בהבנה והסברה של פעולות בתוך המציאות. מתוך הרגל, ולעיתים מתוך בחירה מודעת שלא לעסוק בשאלת השאלות - על בריאת העולם ומשמעות החיים, אנשים נוטים לקבל את המציאות כפי שהיא מבלי לשאול שאלות. בטעות זו שוגים רוב בני האדם. דווקא מי ששואל וחוקר, מגיע למסקנה שיש אלוקים.
איינשטיין אמר פעם בראיון מפורסם: "אני לא אתאיסט. אנחנו דומים לילד קטן שנכנס לספרייה ענקית המלאה בספרים בכל מיני שפות, הילד יודע שמישהו היה צריך לכתוב את הספרים האלה, אבל הוא לא יודע איך. הילד לא מכיר את השפה שבה הספרים כתובים. הילד מבחין בסדר מיסתורי שיש בספרים, אך עדיין לא מכיר אותו. זה לדעתי היחס בין האדם החכם ביותר לבין אלוקים. אנחנו רואים את היקום כל כך מסודר ופועל על פי חוקים, אבל רק מעט מאוד מבינים את החוקים הללו..." (מקור: The World AS I See IT by Albert Einstein).
אך האמת היא שלא צריך להיות "איינשטיין" או רואה נסתרות בשביל להבין שיש בורא לעולם. אפילו ילד מסוגל להביט ביושר בעולם שסביבנו, ולהגיע למסקנה המתבקשת שיש בורא לעולם. מציאות הבורא לא נוגעת בכלל לשאלה האם הבורא יצר את העולם בתקופות של מיליוני שנים, או האם הבורא ברא את בעלי החיים בתהליך של התפתחות - כי בכל מקרה ברור שיש בורא אשר יצר את היקום והאדם בחוכמה וכוונה מדוייקת. התחכום והמורכבות של הבריאה נצפים ומוכחים, לכן הידיעה שיש בורא לעולם היא בכל מצב שלא יהיה, זוהי מסקנה מחוייבת מהמציאות, וככל שירבה הידע, כך יתגלה אור גדול יותר של אמונה.
* * *
שלום וברכה יואב, ותודה על שאלתך.האמונה באלוקים לא נובעת מחוסר ידע מדעי, אלא בדיוק להיפך - היא מגיעה מתוך ידע וגילוי מדעי, מתוך הכרה מדעית של העולם, והמורכבות המדהימה שיש בו.
הנה מספר דוגמאות:
1. בעבר לא ידעו עד כמה מורכב יתוש, או תא חי. כיום אנו יודעים שהיתוש הוא מכונה מורכבת ביותר (יש לו קיבה, לב, מח, ריאות, ומערכת הזרקה משוכללת). התגלה שהתא החי מורכב יותר מכל העיר ניו-יורק. הידע המדעי שנתגלה רק מחזק את התודעה שיש מתכנן.
2. בעבר חשבו שהחומרים מסתכמים בחלקיקים. אך כיום אנו יודעים שכל החומר למעשה עשוי מקשרים מולקולריים, והמולקולות עשויות מאטומים, שכל אטום הוא מערכת מזערית של חלקיקים. ממש בבחינת עולם בתוך עולם, שבו הכל מקושר. ההבנה של מורכבות החומר ללא ספק מחזקת את התודעה שיש בורא לעולם.
3. בעבר לא הכירו את החוקיות הרבה של היקום. כיום אנו יודעים שחוקי הטבע פועלים לפי משוואות מתמטיות מורכבות ביותר, ובתיאום מרשים ביניהם, המאפשר את קיומה של המסה והמרחב. שוב, ההוכחות לקיומו של אלוקים רק מתחזקות לנגד הידע שהתגלה.
4. בעבר חשבו רוב האומות שהתפקוד של הגוף תלוי במספר מצומצם של מיצים וליחות בקיבה ובכבד. כיום אנו יודעים כי המח האנושי הוא המכונה המורכבת ביותר ביקום, ועולה בתחכומה על כל מחשב. הידע שנתגלה רק מחזק את ההבנה שיש מתכנן לגוף האדם.
5. בעבר ידעו כי קשת בענן נגרמת על ידי קרני אור. אך כיום אנו יודעים כי האור הלבן נשבר לשבעה צבעים שונים (ספקטרום), והעין האנושית מזהה אורכי גל שונים והמח מפרש אותם לצבעים. השמים כחולים מכיוון שמולקולות החמצן והחנקן שבאטמוספירה מפזרות את אורכי הגל הקצרים של האור (מה שמתבטא כצבע כחול. אורכי גל ארוכים יותר היו מתבטאים בצבע אדום וכתום). הבנה טובה יותר על האור רק מחזקת את התודעה שיש מחוקק ביקום.
6. נתגלה כי היקום כולו התחיל בזמן. כל החומר-האנרגיה המרחב-והזמן, וכל חוקי הטבע שיש ביקום - הופיעו בבת-אחת בתחילת הזמן. זו היא הוכחה מדעית שמעידה שיש בורא ליקום.
כפי שקל לראות, ככל שהמדע מתקדם ומבין טוב יותר את החוקיות המדעית של המציאות, כך מתחדדת יותר ויותר המסקנה על המחוקק התבוני של המציאות, שיש אלוקים.
לכן אחת מהדרכים העיקריות להכרת הבורא ואהבתו, היא להכיר את ההסברים המדעיים על המציאות, ומתוכם להשיג הכרה עמוקה על הבורא. כך כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה:
(פרק א, א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו..."
(פרק ב, א): "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול..."
(פרק ד, יט): "בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים - מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא".
גם בעבר, לא חשבו אנשים שיש אלוקים רק בגלל חוסר הבנה מדעית של העולם. בחינה היסטורית של כתבי המשכילים, הרופאים, האסטרונומים והפילוסופים המאמינים בעת העתיקה, מגלה מחקר מדעי על העולם, מתוך נסיון להבין את מקצת חכמתו של אלוקים. בתרבויות עתיקות כמצרים, יוון, רומא ובבל, חכמי האומות ניסו להסביר כיצד חוקי הטבע פועלים. גם חכמי האומות הדתיים ביותר צפו וחקרו תופעות טבע, ותיעדו אותן בכתביהם. תופעות כמו גאות ושפל, ליקוי חמה, מחזור המים, תנועת הכוכבים ועוד - זכו להסברים טבעיים בתוך העולם. הידע המדעי אף פעם לא היווה סתירה לדת, אלא להיפך, הם היו סיבה להסיק על קיומו של אלוקים, בגלל החכמה הרבה שמתגלית בהם. וככל שהידע המדעי מתקדם, כך מתחדדת ומתחזקת המסקנה שיש בורא לעולם.
מאז ומתמיד עסק המדע רק בשאלה "כיצד" (כיצד הדברים פועלים), אך לא עוסק בשאלת ה"מדוע" (מדוע הדברים פועלים כפי שהם פועלים). נראה כי שאלה זו אינה מעסיקה את רוב המדענים, אשר מסתפקים בהבנה והסברה של פעולות בתוך המציאות. מתוך הרגל, ולעיתים מתוך בחירה מודעת שלא לעסוק בשאלת השאלות - על בריאת העולם ומשמעות החיים, אנשים נוטים לקבל את המציאות כפי שהיא מבלי לשאול שאלות. בטעות זו שוגים רוב בני האדם. דווקא מי ששואל וחוקר, מגיע למסקנה שיש אלוקים.
איינשטיין אמר פעם בראיון מפורסם: "אני לא אתאיסט. אנחנו דומים לילד קטן שנכנס לספרייה ענקית המלאה בספרים בכל מיני שפות, הילד יודע שמישהו היה צריך לכתוב את הספרים האלה, אבל הוא לא יודע איך. הילד לא מכיר את השפה שבה הספרים כתובים. הילד מבחין בסדר מיסתורי שיש בספרים, אך עדיין לא מכיר אותו. זה לדעתי היחס בין האדם החכם ביותר לבין אלוקים. אנחנו רואים את היקום כל כך מסודר ופועל על פי חוקים, אבל רק מעט מאוד מבינים את החוקים הללו..." (מקור: The World AS I See IT by Albert Einstein).
אך האמת היא שלא צריך להיות "איינשטיין" או רואה נסתרות בשביל להבין שיש בורא לעולם. אפילו ילד מסוגל להביט ביושר בעולם שסביבנו, ולהגיע למסקנה המתבקשת שיש בורא לעולם. מציאות הבורא לא נוגעת בכלל לשאלה האם הבורא יצר את העולם בתקופות של מיליוני שנים, או האם הבורא ברא את בעלי החיים בתהליך של התפתחות - כי בכל מקרה ברור שיש בורא אשר יצר את היקום והאדם בחוכמה וכוונה מדוייקת. התחכום והמורכבות של הבריאה נצפים ומוכחים, לכן הידיעה שיש בורא לעולם היא בכל מצב שלא יהיה, זוהי מסקנה מחוייבת מהמציאות, וככל שירבה הידע, כך יתגלה אור גדול יותר של אמונה.