סוכר בדם: למה אנחנו כל כך נמשכים למתוק?

כשאני פוגש אנשים בקליניקה ואני שואל אותם האם הם אוהבים לאכול מתוקים, כמעט כולם משיבים בחיוב. פעמים רבות, אהבתם למתוק היא מפתח להבנת הבעיה הבריאותית המטרידה אותם, כמו אלרגיות שונות, נזלות ועוד. 

כשאנחנו מעיינים מעט בתוך נבכי מערכת חילוף החומרים בגופינו, אנחנו לומדים על עצמנו כמה דברים מעניינים. אדם לאחר פעילות פיזית משמעותית כגון ריצה ארוכה של כמה ק"מ או צעידה ארוכה ומהירה ירגיש לרוב הרגשה מדהימה של רוגע, שמחה, ואושר רב. דבר מעניין נוסף מתרחש והוא, שאם יש לו מודעות לבריאות, לרוב הוא יחפש לאחר הפעילות הפיזית אוכל "בריא" כגון, ירקות, פירות, תמרים, ופחות יחפש מזון המכיל פחמימות וסוכרים פשוטים כגון עוגה וכדומה. מה פשר ההרגשה הזאת? ובכן, בזמן פעילות גופנית, משחרר המוח הורמונים שונים המשפיעים על מצב הרוח שלנו לטובה ומשרים בנו תחושה של רוגע ונינוחות. היותר מוכר מבין הורמונים אלו, הוא הורמון הסרוטונין.

כדי שהגוף יוכל ליצר את הורמון הסרוטונין יש צורך בפחמימות וסוכרים. דבר זה מסביר את מצב הרוח שלנו לאחר אכילת פחמימות ומתוקים – רמת ההורמון והפרשתו מהמוח עולה. לאור זאת, מובן מדוע אחרי פעילות פיזית, כשמצב רוחנו מרומם, אנחנו מחפשים בעיקר אוכל בריא – ירקות וכדומה ופחות נחפש ג'אנק פוד או מזונות המכילים סוכרים פשוטים. זאת, כי ממילא מצב רוחנו טוב, ולכן, אנחנו לא זקוקים למתוקים. מכאן, שהצורך שלנו במתוקים, הוא כדי להעלות את רמת הסרוטונין ולהביא לשיפור במצב הרוח שלנו. במקרים רבים, הצורך הזה עולה כשמצב הרוח שלנו ירוד או כשאנחנו נמצאים בדיכאון או מתוסכלים.

אליהו שכטר הוא אירידיאולוג ומטפל טבעי