עובדות שלא ידעתם על שמן החריע

נתחיל מההתחלה. כמה מאיתנו יודעים להסביר אילו חומצות קיימות בגופנו, ומה התפקיד שלהן? כמ מאיתנו חקרו עד תומה את שאלת היעילות של החומצות האלה? סביר להניח שאת צמד המילים 'חומצה לינולאית', שמענו פעם או פעמיים בחיינו – אבל מה לגבי חומצה לינולנית ואולאית?

בכתבה זו נבקש לסקור קמעה את ההבדל בין החומצות השונות ותפקודן,על מנת שנוכל להגיע ל'דובדבן שבקצפת' – שמן החריע (בז'רגון המדעי: קורטם הצבעים) שלמעשה, מכיל בתוכו את כולן.

פרח החריע, ממנו מופק השמן (צילום מסך יוטיוב)

חומצה לינולאית: חומצת שומן רב בלתי רוויה. חיונית לגוף כי הוא אינו יודע לייצר אותה בעצמו, וצריך לקבל אותה מהמזון שמוכנס אליו. שמה של החומצה נגזר מהמילה היוונית "Linon" שמשמעה פשתן. מחסורה של חומצה זו בגופנו תגרום ליובש בשיער ונשירתו, ולעיכוב משמעותי בריפוי פצעים.

חומצה אולאית: חומצת שומן חד בלתי רוויה. השם Oleic קשור בקשר ישיר לשמן זית. נמצאת בריכוז גבוה במאלכים כמו אבוקדו, זיתים, פקאן ובוטנים. שימושיה של חומצה זו בתעשיות השונות (רפואית, קוסמטית ועוד) הם רבים ומסועפים, ובגוף האדם היא מועילה בעיקר בהורדת לחץ דם, סיוע בריפוי סרטן השד וצמצום הסיכוי לחטיפת שבץ או אירוע מוחי.

חומצה אלפא-לינולנית: חומצת שומן חיונית העשירה באומגה 3.

על אף ששמן זה לא זכה לפרסום אוהד (אולי בשל ריחו החריף) – הוא ידוע בסגולותיו המרפאות ובשלל ביצועיו, שמושגים על ידי צריכתו בצורה טבעית (כתיבול לסלטים וכדומה) או בכמוסות. שימוש בשמן זה לא רק תורם למתיחה ומיצוק של העור, אלא אף תורם לחיזוק שורשי השיער והציפורניים, ריפוי פצעים, חידוש תאי עור מתים, טיפול בבעיות יובש וכוויות, מניעת קשקשים, ועוד ועוד.