סוד הנעורים של שרה אמנו: כך נשמור על חיות גם במשברים קשים

פרשת "חיי שרה" נפתחת במותה, ובכל זאת נקראת על שם החיים.  התורה מבקשת ללמד אותנו משהו על האופן שבו אדם חי את חייו, גם ברגעים הקשים ביותר.

חז"ל מתארים את שרה כך: "בת מאה כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי". אישה בגיל מופלג שנשארה רעננה, זכה ויפה כמו מי שעוד בתחילת הדרך. וזו הייתה אישה שעברה שנים של ציפייה, עקרות וניסיונות קשים. מהי הדרך לשמור על חיוּת דווקא כשהחיים מאתגרים?

להשאיר אחרינו אור

עיקרון ראשון: לא להזקין מבפנים

רבי נחמן מברסלב לימד ש"אסור להיות זקן", ולא התכוון לגיל הביולוגי. הזִקנה שהוא מזהיר ממנה היא של התודעה: שגרה, שחיקה, ותחושה שאני כבר יודע הכול ושום דבר לא יפתיע אותי. אצל רבי נחמן הילדות היא שורש החיות. תינוק קם, נופל ומנסה שוב, בלי בושה ובלי לחשוב מה אחרים יאמרו.

שרה בחרה בתודעה כזו. סרבה לתת לקשיים החיצוניים להגדיר אותה, וכך נשארה צעירה ברוחה. זה פתוח לכולנו, בכל גיל ובכל שלב. אפשר ללמוד משהו חדש, לנסות, לטעות ולהתחיל מחדש.

באיזה תחום בחיי אני מתנהג כאילו אני כבר יודע הכול? מה הייתי רוצה ללמוד מחדש?

מה שנזרע היום יצמח מחר

עיקרון שני: "בא בימים", להיות נוכח בכל יום

התורה אומרת על אברהם ושרה ש"באו בימים". הרבי מליובאוויטש מסביר שאדם כזה אינו סתם מי שצבר שנים. הוא בא אל תוך הימים שלו, ולא נותן להם לחלוף ריקים. בלשון הביאור: מה אני עושה עכשיו, מה אני מנצל עכשיו?

אלה לא שאלות על הישגים גדולים בחיים, אלא על היום הזה, על השיחה הזו, על ההזדמנות שלפניי. שניהם, אברהם ושרה, מילאו כל יום בתוכן ובמשמעות.

איזה יום מהשבוע האחרון חלף בלי שהייתי שם באמת? מה הייתי עושה אחרת היום?

עיקרון שלישי: כשהעולם נעצר, לקום

אחד הרגעים הטעונים בתורה הוא של אברהם אחרי מות שרה. התורה מתארת אותו כמי ש"בא לספוד לשרה ולבכתה", ומיד אחר כך: "ויקם אברהם מעל פני מתו". הוא מתאבל באמת, ואז קם ופועל. הוא הולך לרכוש קרקע בארץ ישראל, אף על פי שההבטחות על הארץ ועל הצאצאים עדיין לא התממשו. הוא לא מחכה שיתקיימו - אברהם  פועל כדי שיתקיימו.

כשאדם נמצא בשבר, צעד מעשי אל העתיד נותן לכאב קרקע יציבה. לא כולם מוכנים לצעד כזה באותו קצב, אבל הכיוון הוא שחשוב.

מהו הצעד האחד שאפשר לעשות השבוע, אפילו כשקשה?

לפעמים פשוט צריך לקום מחדש

בונים את העתיד מתוך ההווה

יש משל על אונייה שמספר שכשאר היא יוצאת אל הים הלא־נודע, אנשים מריעים. מדוע הם מריעים? הרי החכמה האמיתית היא להריע כשהספינה חוזרת בשלום לנמל ופורקת את מטענה. כך גם בחיים. מה שנשאר בסוף הוא מה שחשוב. 

עם ישראל כולו נבנה על הבחירה הזו - בחיים, בתקומה ובבניין העתיד, גם מתוך משבר ואובדן. כל אחד ואחת מאיתנו יכול לחיות את ההווה, לצבור מעשים טובים ומצוות, ולהשאיר אחריו אור גדול בעולם.