"איך נרקוד בחתונה בלעדיך, איך נוכל לשמוח?"

אלחנן נהוראי אהובי שלי,

ההכנות לחתונה של דוד שוהם בעיצומן

ואני מוצאת את עצמי מתארגנת בכוח

ממש בעל כורחי!!!

אין לי כוח לשמח את עצמי

ואין לי כוח לשמוח בכלל.

בא לי כל היום לשבת ולבכות את חסרונך

ולהתפלל ולקרוא תהילים לעילוי נשמתך

לסירוגין

ושאף אחד לא יסיח דעתי מהאבל.

אבל אין לי ברירה,

ומלך העולם שנתן ולקח לי אותך

בחר להשאיר אותי כאן.

ואני החלטתי שאם כבר אני חיה כאן

וסובלת את כל הכאב הזה,

אז אני חיה עד הסוף!!!

ובזה אני משתדלת להיות תלמידה צייתנית שלך,

ואולי אפילו מחקה אותך,

כי בטבע שלי זה ממש לא זורם...

וזו עוד סיבה להעריץ אותך

ולהתפעל מהזכות להיות אמא שלך.

אלחנן נהוראי עם אמו מרגלית

אני נזכרת בזה שדוד שוהם הגיע לבקר אותך

ביום חמישי האחרון לחייך.

ואתה, למרות כל סבלך,

התייחסת אליו ושמחת כל כך שהגיע.

ואז שאלת אותו מתי האירוסין שלו

והוא אמר לך ט''ו תמוז (התאריך שבו השבת את נשמתך לבורא)

ואמרת לו: ''טוב אין סיכוי שאני אבוא''(ידעת).

ואני ברוב טיפשותי אמרתי לך

''ה' יכול הכל, אל תשלול מראש''.

ואז שאלת: "ומתי החתונה?"

והוא אמר לך: "ראש חודש כסליו"

ואז אמרת ''יש יותר סיכוי שאני אבוא''.

ואני אמרתי לך :

''לחתונה אתה בטוח תבוא - 100% שאתה כבר תהיה בריא ותבוא''.

וראיתי אותך מהרהר ושותק,

והיום אני מבינה שכנראה חשבת לעצמך:

''אמא שלי לא איתי, היא לא קולטת את המצב שלי''.

ושתדע לך שאני מתייסרת על זה מאוד מאוד.

כי זה כואב לי שאני, שתמיד הבנתי אותך בלי מילים

והרגשתי אותך גם ממרחקים,

ברגעי האימה והקושי הגדולים של חייך

לא הייתי איתך...

וזמן רב נתתי לייסורים האלו להכאיב לי ולאכול לי את הלב

עד שאתמול נזכרתי: שבחודשיים האלו

שמאז חזרת המחלה ועד הפטירה שלך

הייתי לומדת בחברותא אמונה וביטחון

וזה היה החמצן שלי לשרוד את כאבי התקופה הזו.

ואז למדתי:

''שהאדם הבוטח נשאר שלו ובטוח בבוראו

ובטוב שיביא לו גם שהמציאות נראית שונה.

אך ברגע שמגיע כאב אז נכנסת לתמונה האמונה

''שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד''.

וזה בעצם מה שגרם לי להסתכל ככה על המציאות

ולהמשיך תמיד-תמיד להאמין ולבטוח בטוב שיבוא.

ואתה זוכר איך יצאתי אליך מחדר הרופאה

אחרי שקיבלתי את בשורת המחלה לראשונה?

באופטימיות ובביטחון מלא ברפואה שלך.

ועד הרגע האחרון הייתי בטוחה בנס שיקרה,

ובכל פעם שהמצב החמיר אמרתי לעצמי ולסובבים אותי

שכנראה ה' רוצה לעשות לנו נס יותר גדול,

ולא נתתי לשום ייאוש להיכנס לליבי.

ואתה חושב שזה היה לי קל? אז תדע שממש לא.

ואת האמת? פעמים רבות כבר כמעט נפלתי,

ורק בשבילך החזקתי מעמד

כי ידעתי שאתה צריך אותי חזקה,

ומבחינתי אם אתה צריך אותי חזקה

אני אהיה בשבילך חזקה גם נגד כל הסיכויים.

ולאורך כל הדרך הרגשתי כמה כוח זה נותן לך וכמה זה משמעותי בעבורך,

ונכון שבסוף זה גם התהפך נגדך והכאיב לך,

אבל אני לא רק אמא שלך אלא גם בת של ה',

והוא רצה אותי בוטחת ואני עשיתי את רצונו עד הסוף

מתוך נקודת הנחה ותקווה שבסוף הזכות הזו גם תציל אותך.

נכון, זה לא קרה.

והפטירה שלך הייתה צריכה לקרות בכל מקרה,

אבל אני בניסיון זכיתי ועמדתי!!!

כמו מלכה!

והיום, מהמקום שלך אני בטוחה שגם אתה גאה בי על כך.

ואני משתגעת מהמחשבה איזה אומץ היה לו ליצר הרע

להאשים אותי שהייתי רעה, ומנותקת ממך, ולא אכפתית כלפיך

ולא נותנת מספיק מקום לעוצמת הכאב שלך

ומתעלמת מהייאוש המתבקש שהיית בו,

וטיפשה ותמימה שרואה שהכל רע ועדין נשארת בשלווה....

בלי סוף האשמות!!!

ואכל לי את הלב וייסר אותי כל כך הרבה זמן

ברגע שהייתי פשוט מלכה

עמדתי בניסיון הזה בשיא הגבורה עד הרגע האחרון.

ואני מאמינה שהבהירות הזו היא גם פרי עמלך שם ליד כיסא הכבוד,

שדואג לי ומתפלל עלי תמיד שלא אפול לידיים של השטן הזה

ולא אתבלבל מהשקרים שלו.

ואל תפסיק להתפלל בכלל, כי השטן הזה לא נח ועובד חזק...

אני זוכרת אותנו מדברים באחד הערבים

על היום שיבוא המשיח והוא יהרוג את היצר הרע.

ושאלת אותי: ''אמא מה את אומרת,

שהמשיח יבוא - איך הוא יהרוג את היצר הרע?

הוא ישחט אותו או ירצח אותו?".

עד היום תנועת היד שלך בשאלה זכורה לי,

וכמה אני שמחה בשבילך שזה כבר לא משנה לך

ולך אין את המלחמה הארורה הזו איתו.

מה גם שאני שומעת על כל כך הרבה אנשים שהיו סביבך

והבינו שהסוף שלך קרוב הרבה לפני שזה קרה, והכינו את עצמם נפשית.

ורק אני, שנשארתי תמימה ובטוחה בה', נאלצתי לסבול

גם את אפקט ההפתעה, בנוסף לכאב האבל הנוראי הזה

ובעצם רק הפסדתי מזה שעשיתי רצון ה'.

ונכון שבעיניים הגשמיות שלי זה נראה שהפסדתי

אבל אתה מהמקום הטהור שלך בטח יודע כמה הרווחתי.

ואני עוד מאמינה ומחכה לרגע שהראה גם בעיניים שלי שהרווחתי.

ואם זה לא יהיה בעולם הזה זה לא נורא

כי אני יודעת שלצדיקים ה' שומר את שכרם לעולם הבא.

אז לי זה גם בסדר...

 ואם כבר אני מזכירה בפניך את העולם הבא שלי

אני חייבת לשתף אותך שמצאתי לי עמדת נחמה חדשה בליבי.

ואני אומרת לעצמי:

נכון קשה לי החסר הזה והגעגועים גומרים אותי

אבל זה ממש לא לעולם, זה מקסימום כמה עשרות שנים

עד ה-120 שלי או עד ביאת המשיח, הראשון ביניהם.

וזה סופר ממחיש לי את הזמניות של העולם הזה

את החד פעמיות שלו, וכמה שזה חולף ובסוף נגמר,

ואני מתנחמת בזה כי באמת זה זמני והכל עניין של זמן

וגם כל הכאבים הכי גדולים בסוף נגמרים

אז גם הכאב הזה עם כל עוצמתו וגודלו - גם הוא ייגמר.

במוקדם או במאוחר

כי יום אחד עוד ניפגש שוב וההפרדה היא רק בינתיים.

ובבינתיים הזה אני כאן משתדלת לאסוף הרבה-הרבה מצוות

גם בשבילי ועכשיו יש לי יותר דרייב כי זה גם בשבילך.

ואם המצוות שלי עושות לך טוב

אז בא לי את זה הרבה....

וכשניפגש - נתפנק עד הסוף

כמו שהיינו שרים ביחד

''בסוף כל חושך בא האור''.

וכמו שבסוף החושך שלך בא לך האור

גם החושך שלי ושל עם ישראל יגיע לקיצו ויבוא אור גדול.

עוד אני מאמינה ואף על פי שיתמהמה

אני עדין מחכה ולא לא מתייאשת!

אני רגילה להיות נגד הזרם ...

אז תבוא גם אתה לחתונה, אני ארגיש אותך

אתה מוסיף לי ומשמעותי בשבילי

בכל הווריאציות שלך

גוף, נשמה, זה לא משנה - בן תמיד נשאר בן.

ותמיד אהוב ותמיד חשוב ותמיד מוסיף המון

הייתי אומרת לך את זה בחייך

ואני ממשיכה ואומרת לך את זה גם במותך.

אז לא היית מאמין לזה ולא היית מקבל את זה

היום בטוח שכן.

ומסתבר שגם ה' אומר לי את זה ואתה מצטרף אליו

ואני משתדלת לפתח שמיעה רוחנית לשמוע את זה

ולתת לזה להוביל אותי בחיים.

להתראות בינתיים אהובי,

מחכה לך.

אמא