הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא תפילה במקומות מיוחדים

תפילה בשדה תעופה בעלות השחר או במטוס בזמן הנץ החמה (סימן פ"ט סעיף ח')

מי שיש לו טיסה בזמן הנץ החמה, האם יתפלל שחרית בעלות השחר, בשדה תעופה בישוב הדעת, או שמא עדיף שיתפלל במטוס לאחר הנץ החמה, אף ששם יהיה טרוד?

תשובה

עדיף להתפלל בשדה התעופה אחר עלות השחר, אף קודם הנץ החמה, כדי שיוכל להתפלל בישוב הדעת. אך יאמר תפילת שמונה עשרה בלבד, וכשיגיע זמן קריאת שמע – יאמר קריאת שמע וברכותיה. ואף שבדרך זו נמצא שהוא לא סומך גאולה לתפילה, הרי זה עדיף מלהתפלל תפילת שמונה עשרה במטוס בשעה שהוא טרוד (בגמרא במסכת ברכות (ל ע"א) אמרו על אביו של שמואל ולוי, שכאשר היו צריכים לצאת לדרך, היו מקדימים את זמן תפילתם. וכתב רש"י (שם ד"ה הוו) שהיו מתפללים קודם היום, והיינו קודם עלות השחר.

והתוספות (שם ד"ה אבוה) הקשו על רש"י, שודאי קודם עלות השחר אין יוצאים כלל חובת תפילת שחרית, שאין זה יום. ועל כן פירשו כפירוש רבנו חננאל, שהיו מתפללים לאחר עלות השחר קודם הנץ החמה.

והטעם שהקדימו להתפלל, ביאר רש"י (ד"ה תפלה) שהיו צריכים לנסוע בקרון או ספינה, ובמקומות אלו אין יישוב הדעת וקשה לכוון, ועל כן הקדימו להתפלל קודם יציאתם לדרך, אף שהיה זה קודם זמן התפילה העיקרי.

והביאה הגמרא מחלוקת תנאים בדין זה, וזו לשון הברייתא: "השכים לישב בקרון או בספינה – מתפלל, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה". וביאר רש"י שיסוד מחלוקתם האם עדיף להתפלל בזמן תפילה בעודו בדרך, שהוא מקום שאין בו ישוב הדעת וקשה לכוון בו, או שמא עדיף להתפלל במקומו בישוב הדעת, אף שמתפלל קודם זמן תפילה.

ובגמרא בסמוך הובא מעשה נוסף ברב אשי, שהיה דורש במתא מחסיא, ולא התפלל קודם יציאתו לבית המדרש, אלא היה קורא את שמע בעוד המתורגמן משמיע את דבריו לרבים, ומתפלל ביחידות כשהוא מיושב. ושאלו החכמים את רב אשי מדוע לא נהג כשמואל, שהקדים את תפילתו ולא הקפיד על סמיכות גאולה לתפילה, והשיב רב אשי שכן ראה שנהגו רבנן קשישי. ומכאן למד בעל הלכות גדולות (ברכות פ"ד) שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר, שיש לסמוך גאולה לתפילה ולא להקדים להתפלל קודם זמן תפילה, שכן נהג רב אשי על פי רבנן קשישי.

ואולם, הרא"ש (ברכות פ"ד סי' כ') כתב בשם רבנו חננאל שרב אשי לא נתכוון לחלוק על הנהגת אביו של שמואל ולוי, שהם היו צריכים לצאת לדרך, ובדרך קשה לכוון היטב בתפילה, ועל כן הקדימו להתפלל במקומם, אבל רב אשי היה מתפלל במקום הדרשה בכוונה, ולכך לא רצה להקדים את תפילתו, והעדיף לסמוך גאולה לתפילה.

וכן פסק השולחן ערוך (סי' פ"ט סע' ח') להלכה כדעת תנא קמא: "בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה. ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה").

תפילה במקום פרוץ (סימן צ' סעיף ה')

האם מותר להתפלל במקום פרוץ שאין בו מחיצות?

תשובה

לכתחילה צריך להתפלל במקום שיש בו מחיצות. בדיעבד אם התפלל במקום פרוץ – יצא ידי חובת תפילה. ולהתפלל במקום שיש בו מחיצות אלא שאין בו תקרה, מותר אף לכתחילה. ויש מי שכתב שכאשר עשרה אנשים מתפללים במקום פרוץ – אין בכך משום חציפות.

והולכי דרכים שאין להם מקום מוקף מחיצות להתפלל בו, מותרים להתפלל במקום פרוץ. אך אם יש סביבם עצים או שיחים וכדומה, טוב שיעמדו להתפלל בסמוך להם. ובכל עניין לא יעמדו להתפלל במקום שעלולים עוברי דרכים להפסיק אותם (בגמרא (ברכות לד ע"ב) נאמר: "אמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בבקתא". ופירש רש"י (ד"ה דמצלי): "שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר". ומהר"י אבואב (הובא בבית יוסף סי' צ) הוסיף על דברי רש"י, שמאחר והוא במקום מגולה ואינו נכנע לפני בוראו להסתתר במקום נסתר – הרי הוא עז פנים.

וכן העתיק השולחן ערוך (סי' צ' סע' ה') להלכה: "לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר". דין זה נאמר רק לכתחילה, אך בדיעבד אף אם התפלל במקום פרוץ – יצא ידי חובת תפילה.

בתוספות (שם ד"ה חציף) הקשו על עיקר דין זה, שהרי בפסוק כתוב: "ויצא יצחק לשוח בשדה", ומבואר שניתן להתפלל במקום פרוץ כמו שדה. ותירצו בשני דרכים: א. תפילה בהר המוריה שונה. ב. דברי רבא נאמרו במתפלל במקום שיש בו עוברים ושבים, ואילו יצחק התפלל אמנם במקום פרוץ, אך לא היו בו עוברים ושבים.

לפי תירוצו השני של תוספות, עולה להלכה שמותר להתפלל במקום פרוץ, אם אין בו עוברים ושבים. אלא שהבית יוסף דחה תירוץ זה, שבגמרא מבואר שאין להתפלל במקום פרוץ משום חציפות, ואילו לדברי תוספות הטעם הוא משום שאין המתפלל מיושב בדעתו.

הט"ז (סי' צ' ס"ק ב') תירץ את קושיית הבית יוסף שמקום שבני אדם רגילים לעבור בו – אינו מקום צניעות, וממילא המתפלל במקום זה נוהג בחציפות. והמגן אברהם (שם ס"ק ו') יישב שכאשר מתפלל במקום שיש בו עוברים ושבים, מראה בעצמו שאפילו יעברו עליו כל עוברי דרך לא תתבטל כוונתו, וזוהי חציפות.

להלכה כתב המשנה ברורה (שם ס"ק י"א) שאף שהמגן אברהם והט"ז יישבו את קושיית הבית יוסף, מכל מקום בזוהר (שמות ס ע"א) מבואר שצריך להתפלל דווקא בבית שיש בו מחיצות.

אכן, לגבי הולכי דרכים שאין להם בית עם מחיצות להתפלל בו, כתבו המגן אברהם (שם ס"ק ו'), הפרי מגדים (שם מש"ז ס"ק ב') והחיי אדם (ח"א כלל י"ז, א') שמותרים להתפלל במקום פרוץ. אך כתבו שאם יש סביב אילנות, טוב יותר שיעמדו להתפלל סמוך לאילנות. ובטעם הדבר כתב הב"ח (שם ס"ק ד') שכן נאמר ביצחק: "ויצא יצחק לשוח בשדה", ונקטה התורה לשון 'לשוח' לומר שהסתיר את עצמו בין השיחים בשעת התפילה. ומכל מקום, כתב החיי אדם (שם) שאין לסמוך על כך אלא במקום שאי אפשר באופן אחר.

ובספר בית עובד (דיני תפילת שמונה עשרה, כ"ג) כתב שבאופן שמתפללים במקום פרוץ, יקפידו להתפלל בצד הדרך, שלא יפסיקו עוברי דרכים את תפילתם. וביפה ללב (שם ס"ק ו') כתב עוד שיקפידו שלא תהא צואה או דבר טינוף במקום תפילתם. והביא הכף החיים (שם ס"ק כ"ז) את דבריהם.

ובספר ליקוטי עצות (ערך התבודדות, י"ב) כתב בזו הלשון: "טוב מאוד להתפלל ולפרש שיחתו לפני השי"ת בשדה בין עשבים ואילנות, כי כשאדם מתפלל ומפרש שיחתו בשדה, אזי כל העשבים וכל שיח השדה כולם באים בתוך תפילתו, ומסייעים לו, ונותנים לו כח בתפילתו ושיחתו".

ובספר יפה ללב (שם) הקשה שלכאורה זה נגד דברי מרן השולחן ערוך שאסר להתפלל בשדה במקום פרוץ. ותירץ שדברי מוהר"ן אמורים במתפלל בין האילנות, ולא במקום פרוץ. ועל פי זה תירץ את קושיית התוספות כיצד יצא יצחק אבינו "לשוח בשדה", והלא אין מתפללים במקום פרוץ, אלא שאף יצחק אבינו התפלל בין האילנות. וכן דקדק בלשון הכתוב "לשוח בשדה" - מלשון הסתרה, שהיה מוסתר בין האילנות בזמן התפילה.

ואם הוא במקום שבא לידי סכנה, ונעשה לו נס וניצלו חייב, כתב הכף החיים (שם ס"ק כ"ח) בשם השלמי ציבור (נח ע"ב), קשר גודל (סי' צ' ס"ק ח') ובית עובד (שם ס"ק כ"ד) שרשאי להתפלל בו אף שהוא מקום פרוץ לגמרי.

ואם יש באפשרותו להתפלל או בבית שאין בו חלונות או בבקעה, כתב הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ד') שעדיף להתפלל בבית בלי חלונות.

ובנוגע למקום שיש בו מחיצות אלא שאין לו תקרה, כתב השערי תשובה (סי' צ' ס"ק ג') בשם ספר בתי כהונה (ח"א סי' י"ז) שמותר להתפלל בו לכתחילה. וכתב הברכי יוסף (שם, ב') שכן המנהג פשוט בירושלים עיר הקודש, שהצבור מתפללים בבית הכנסת במקום שאין תקרה. וכן הסכים בספר מזבח אדמה (סי' צ' ס"ה), וכן העתיק המשנה ברורה (שם ס"ק י"ב) להלכה.

ובכף החיים (שם ס"ק ל"א) כתב בשם פסקי הריא"ז (פ"ה, ז'): "דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה במקום שהרבים מצויים שם. ואם היו מתפללים שם עשרה – אין בו משום חציפות", והביאו היפה ללב (שם ס"ק ו')).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.