רכישת מערת המכפלה: האברבנאל בפירוש נפלא לפרשת חיי שרה

אברהם מעוניין לרכוש אחוזת קבר עבור שרה אמנו ע"ה. לשם כך הוא בחר את מערת המכפלה שבשדה עפרון. מדוע, אם כן, שואל אברבנאל, אברהם פונה אל "כל בני חת", ולא אל בעל הקרקע עצמו?

שאלה נוספת נוגעת לפער בין הבקשה לתשובה. אברהם מבקש אחוזת קבר, ואילו בני חת מציעים לו לקבור במבחר קבריהם. הם מכנים אותו "נשיא אלוקים", חולקים לו כבוד ומבטיחים שאיש מהם לא ימנע ממנו להשתמש בקברו. מדוע אין הוא מקבל את ההצעה הנדיבה?

הסיבה היא, משום שבני חת מציעים לאברהם להשתמש במה ששייך להם. אברהם מבקש אחוזה שתהיה שלו. הכבוד שהם מעניקים לו אינו מייתר את הצורך בבעלות ברורה. הוא מבקש מקום שיוכל לשמש את ביתו לאורך ימים, ולא פתרון שתלוי בנכונותו של בעל קבר מסוים. זו משמעות בקשתו להיות בעל אחוזת קבר כאחד מתושבי המקום. לכן באמת הצעתם לא הייתה נדיבה כלל וכלל, היא נועדה לכבד אותו לזמן מסוים, אבל לא לתת לו זכויות אמיתיות של בעלות.

לכן פנה אברהם לכל בני חת. אברהם חשש שפנייה ישירה לעפרון תיתקל בסירוב: אדם עשיר ונכבד אינו ממהר להיפרד מנחלתו. לכן הוא פותח בבקשה כללית מבני חת. לאחר שהם מכריזים בפומבי על נכונותם לסייע לו, הוא מבקש שיפנו בעבורו לעפרון. הצהרת הרצון הטוב נעשית כעת בסיס לבקשה של אברהם. הדברים נאמרים בנוכחות כל בני חת, וההתחייבות מקבלת משקל נוסף, משום שרבים שומעים אותה. יש הבדל בין שיחה פרטית לבין הבטחה שנאמרת לעיני אנשי העיר. הנוכחות הציבורית עשויה לסייע בהשלמת העסקה ולמנוע חזרה מן הדברים.

אלא שגם תשובת עפרון טעונה הסבר. אברהם מבקש את המערה שבקצה השדה, ועפרון מציע את השדה כולו, עם המערה שבתוכו. מדוע להרחיב את העסקה מעבר למה שהתבקש?

אברבנאל מציע הסבר הנוגע לשימוש בקרקע. מכירת המערה לבדה עלולה לפגוע בשדה שסביבה. כאשר מקום קבורה נמצא בתוך נחלה ששייכת לאדם אחר, קשה להפריד לחלוטין בין השימושים.

אברהם, מצדו, מבקש להשלים את התשלום עוד לפני הקבורה. עפרון חוזר ומפציר בו לקבור, אך אברהם עומד על כך שהעניין הכספי יוסדר תחילה. בפירוש אברבנאל, יש כאן רצון להגיע למעשה הקבורה לאחר שהבעלות כבר הושלמה, בלי להשאיר את תנאי העסקה פתוחים, כדי שעפרון לא ינצל את המצב כדי להכביר תנאים חדשים.

התורה מתארת את קיום השדה לאברהם למקנה, ולאחר הקבורה חוזרת ומתארת את קיום השדה והמערה לאחוזת קבר. אברבנאל מציע תחילה להבחין בין הקניין בכסף לבין החזקה שבמעשה הקבורה. אחר כך הוא מעלה אפשרות נוספת: ייתכן שבמקום נהגו לדרוש את הסכמת אנשי העיר להפיכת שדה לבית קברות. לפי אפשרות זו, נדרשו גם רכישה מהבעלים וגם הכרה בייעוד הקרקע.

מיד לאחר רכישת חלקת הקבר, פותחת התורה במילים "ואברהם זקן בא בימים". שליחתו את אליעזר להביא אישה ליצחק היא יותר מאשר שליחות של שידוכים, היא בעצם צוואה רוחנית כיצד להמשיך את ירושתו הרוחנית של אברהם: "ראה לעשות צוואה מחיים ועשה אליעזר אפוטרופוס". אחרי שקבר את שרה, נתפנה לטפל בזקנותו של עצמו ובתפקידים המתבקשים ממנה.

ובנוסף, מן הראוי שאברהם יצא בעצמו לחרן, שכן הוא זה שמכיר את בני משפחתו ואת הדרכים והמקום. אבל כיוון שהיה זקן בא בימים, גילו של אברהם והטרדה הכרוכה בניהול רכושו הרב אינם מאפשרים לו לצאת בעצמו למסע.

לאחר מכן פונה אברהם אל חלוקת הרכוש. אברהם נותן ליצחק את כל אשר לו, מעניק מתנות לבניו האחרים ומשלח אותם מעל יצחק בעודו חי. כך מונע אברהם מלחמות ירושה: "שצריך לאדם שישתדל מאד שלא תהיה קטטה בין בניו". אדם צריך לשאוף להסדר שימנע קנאה ותחרות. אין די בכך שהוא עצמו יודע מה רצונו, עליו לפעול כדי שהדברים יהיו ברורים גם לאחרים.

התנהגות חכמה זו של אברהם יצרה את התיאור האחרון של אברהם: יצחק וישמעאל קוברים יחד את אביהם. אברהם זכה לראות אותם משלימים ביניהם. השיבה הטובה שבה הסתיימו חייו כוללת גם את הידיעה שהיחסים בין בניו הגיעו לידי שלום ופיוס.

שלושת חלקי הפרשה מצטרפים, אפוא, למהלך אחד. באחוזת הקבר אברהם דואג לבעלות ברורה ולהסכמה הנחוצה לשימוש בקרקע; בשליחות עבדו הוא מגדיר אחריות ומוסר הוראות; בחלוקת רכושו הוא מבקש להעמיד את המשך הבית ולמנוע קטטה. בכל אחד מהמקרים הוא מטפל היום במה שיהיה קשה יותר להסדיר מחר.