״הכל בסדר״, האמנם?! עצה מהיהדות לרגעים שהלב כמעט מתפקע

חברה שלחה בוואטסאפ: "מה נשמע? מזמן לא דיברנו". את מתחילה להקליד "תשמעי, השבוע הזה...", ומוחקת. מתחילה שוב, "אבא שוב באשפוז ו...", ומוחקת גם את זה. בסוף את שולחת "הכל טוב ברוך ה'. ואצלך?"

אין לך כוח להסביר, וגם לא ברור מאיפה מתחילים. החשבון שנכנס למינוס כבר באמצע החודש, התוצאות המדאיגות של הממוגרפיה, אמא שהתחילה לשכוח איפה הניחה את המפתחות, והמתבגר שטורק דלתות. מה שעובר עלייך לא נכנס בהודעה אחת, וגם לא בעשר.

לשכנה במעלית אפשר להמשיך לענות "הכל טוב". אבל כשזו התשובה שכולם מקבלים ממך, כולל את עצמך, הלב נשאר עמוס. בגמרא, בתנ"ך ובמדרש יש כמה חלופות טובות יותר ל"הכל בסדר".

לענות בכנות, לפחות לאדם אחד. על הפסוק "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי י"ב, כ"ה) מפרש האמורא רב אמי (יומא ע"ה ע"א): "ישיחנה לאחרים", כלומר לדבר עליה עם מישהו. בחרי אדם קרוב, אחות, חברה או בעל, שאיתו "בסדר" לא נחשבת תשובה. אם הלב עמוס מדי ואין כוח לפרט, אפשר לסכם ביניכם על סולם, ולענות במספר מאחת ועד עשר. "חמש, עם קפה" אומר המון.

לפתוח את הלב. עלי הכהן ראה את חנה מתפללת בשילה, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", וחשב שהיא שיכורה (שמואל א' א', י"ג). התשובה שלה הייתה רחוקה מאוד מ"בסדר": "אשה קשת רוח אנכי... ואשפך את נפשי לפני ה'" (שם, ט"ו). מהתפילה הזו למדו חז"ל הלכות רבות בדיני תפילה (ברכות ל"א ע"א). בחרי זמן קבוע, הפעילי טיימר של חמש דקות וספרי לה' במילים כנות מה עובר עלייך. אחרי כמה ימים רצופים כאלה, חלק מהאבנים שיושבות לך על הלב יתחילו להתפורר.

לדאוג גם לעצמך. גם זו מצווה. כשהלל הזקן נפרד מתלמידיו, הם שאלו לאן הוא הולך, והוא ענה: לעשות מצווה. כשביקשו לדעת איזו, התברר שהוא הולך לרחוץ בבית המרחץ, לתלמידים המופתעים הסביר שאם את הפסלים של המלכים מנקים ושוטפים, "אני שנבראתי בצלם ובדמות" על אחת כמה וכמה (ויקרא רבה ל"ד, ג').

גם הגוף שלך צריך מקום של כבוד. הוסיפי ללו"ז הליכה של חצי שעה, ארוחת צהריים מסודרת, וויטמינים, בדיקות, ואת התור לרופאה שדחית כי "למי יש זמן". ואם שואלים אותך בבית לאן את הולכת, תעני כמו הלל: לעשות מצווה.