"ילד גיבור שלי – כך הכל התחיל"

לאלחנן נהוראי
הילד הגיבור שלי

(בחייך לא הסכמת לי לקרוא לך כך,
וסתם ככה לא היית מוכן לשמוע מחמאות
אז איזה כיף שעכשיו אני יכולה
ואני ממש מממשת את היכולת הזו עד תום!).

היום זהו יום היסטורי.
היום, לפני 3 שנים, הכל התחיל.
הסבל הגדול של חייך,
המלחמה הגדולה על חייך,
וגם הזכות הגדולה שלי ושל אבא
ללוות אותך ולהיות לצידך במסע הזה.
היום, לפני שלוש שנים,
זכינו להכיר את שיא יופייך והדרך
לגלות את עוצמת העוצמות שבך.

אני זוכרת אותך אחרי הבשורה
מקבל את כל בני המשפחה השבורים וההמומים
בכזו שמחה וחיוניות, כולך אוש.,
עודדת את כולנו, נתת לנו כוחות,
שימחת אותנו.
עד כדי כך שהאחות הראשית קראה לי לחדר שלה,
היא רצתה לוודא שאני מבינה את משמעות הבשורה,
כי אני לא נראית כזו שהבינה.
השמחה והאופטימיות היו מוזרות לה
אבל אני, שהבנתי וידעתי הכל,
קיבלתי ממך המון כוח,
וגם ידעתי שאתה חייב אותי חזקה,
אז הייתי בשבילך הכי הרבה שיכולתי.

היום, לפני שלוש שנים,
הבטחתי לעצמי (קודם שידעתי לקראת מה אני הולכת...)
שמה שלא יהיה - את החיים בבית הזה לא נעצור!
אז נכון שלא החיים של כולם בידיים שלי,
ואת החיים שלך כאן ה' החליט לעצור,
אבל את החיות של החיים אני רוצה ומנסה להמשיך.
ואתה, אלחנני שנמצא איתי תמיד, יודע
כמה לא פשוט לי וכמה שאני מתגברת
ואיך שאני משתדלת להחזיק חזק בחבל האמונה
ולא ליפול חרף הנענוע הסוער!
היום,
פעם ראשונה מאז ה-30 שבאתי אליך לבית העלמין.
הרגשתי שם את האנרגיות הכיפיות שלך,
ונזכרתי איך שהייתי מגיעה אליך למחלקה
מלאת שקיות ורגשות,
וככה היית שוכב במיטה ומקבל את פניי
ושמח בבואי.
וזה היה כל כך דומה,
מפחיד עד כמה!
ואז השתטחתי על הקבר,
כמו שהייתי מתכופפת אליך לחבק אותך,
והתפללתי.
ביקשתי ממך שתמליץ טוב בעדי,

שאזכה להמשיך לקיים את הבטחתי
וכמו שהצלחתי להיות חזקה בשבילך
אזכה להמשיך ולהיות חזקה לכבודך
שתהיה גאה באמא שלך.
כי איפה שאתה נמצא, יודעים להעריך את הדברים הנכונים באמת.
ולאמת זו אני חותרת.

כל חיי פחדתי להרגיש כאב,
ועשיתי הכל כדי שלא להרגיש כאב בעוצמתו.
כמה שאני במודעות, ויודעת כמה ההכחשה היא טעות מסוכנת,
הפחד מהכאב היה חזק ממני.
אבל ה' החליט שהגיע הזמן להפסיק לברוח ועליי להרגיש אחת ולתמיד,
ואכן חסרונך מביא כאב שאי אפשר מולו - הוא עוצמתי!!!

והנס שלי שאני יודעת שלרגש יש אפקט של גל
הוא מגיע בכל העוצמה, בכל הכוח
עולה-עולה למקסימום הגובה שלו
עד שהוא מתנפץ ויורד כלא היה.

ואכן כל כך פחדתי להרגיש שבת בבית בלעדיך
פחדתי מהכאב העצום הזה
ידעתי שהוא יהיה קשה
גם להכין חלות והפרשת חלה ראשונה בלעדיך -
ידעתי שזה יקרע לי את הלב!
(עד היום לא הצלחתי ללמוד להכין לחמניות יפות כמו שלך)

אז באמת גובה הגל - הכאב היה גבוה וסוער
מפחיד וכואב - ממש מאיים להטביע!!!
עד המקסימום.
ואז הוא התחיל להירגע...

וזה קצת מזכיר לי את מסלול הגלות
כואב-כואב, וזה ילך ויהיה יותר כואב ויותר מצער
יהיה גוג ומגוג וניסיונות שמי יודע...
אבל זהו בסוף זה ייגמר,
ויבוא משיח ותבוא הגאולה!
אם לא הייתי מרגישה - לא הייתי מאמינה.
כן, זה יקרה,

בסוף הוא יבוא!
וניפגש

כמה מנחם היה לי כשהייתי ליד המצבה שלך
וכמו תמיד בכיתי לך:
''אלחנני, אל תוותר! תתעקש שיבוא כבר משיח מהר!''.
פתאום שמעתי אותך בעיני רוחי אומר לי:
''די די, אמא, בסדר אני יודע''
כמו שהיית עונה לי תמיד כשהייתי חופרת לך...
אז אם זה כבר חופר לך ואין לך כבר סבלנות
זה סימן טוב,
אולי כבר זה לא רלוונטי, כי זה ממילא קרוב?!
אני רוצה להאמין, הלוואי.

תודה על הנחמות והכוחות שאתה שולח לי
מתכוננת ומצפה לבואך!
אמא

מרגלית אלמליח (צילום: אביעד פרטוש)