"אתם גרים בקבר רחל?!": הצצה לחייהם של האברכים שמתגוררים עם משפחותיהם בלב בית לחם

"מה, אתם גרים בקבר רחל? מותר לגור שם? יש שם בתים בכלל?". נעם גמליאל מחייך למשמע התגובות שהוא מקבל בכל פעם שהוא מזכיר את מקום מגוריו. "לא מזמן השתחררתי מהצבא. כשהייתי צריך למלא טופס שכלל שאלה של מגורים, ועניתי שאני מבית לחם, האחראי המבולבל ענה לי: 'עזוב, תרשום ירושלים'".

ישיבת בני רחל

"יבוא בנימין בן רחל ויגאל את אימא רחל"

בין קירות הבטון הגדולים העוטפים את ציונה של רחל אימנו, ממש אחרי עזרת הנשים, פועלת כ-15 שנה ישיבת "בני רחל". כ-30 בחורים ואברכים שוקדים בה על לימודם. רובם של האברכים מתגוררים עם משפחותיהם במבנה סמוך. משפחת גמליאל הצעירה, על שני ילדיה, גרה במקום בארבע השנים האחרונות. נעם (28) לומד בישיבה זו השנה התשיעית. בריאיון להידברות לרגל יום פטירת רחל אימנו, הוא פותח צוהר לחיים הכי קרוב לאימא.

הסיפור של המקום החל לפני כ-25 שנה, בתחילתה של האינתיפאדה השנייה. "הרב בני אלון והרב חנן פורת זצ"ל הבינו שחשוב שתהיה נוכחות יהודית בבית לחם. אם כי זה היה צעד הזוי - לקנות נכס בבית לחם בתקופת האינתיפאדה". קבר רחל עוד היה נקי מחומות, מוקף בשטח גדול ובליבו מבנה. שלושת האחים הערבים שהחזיקו בבעלות על השטח והמבנה נשאלו כל אחד, באופן אישי, האם יהיו מעוניינים למכור את חלקם. באורח פלאי ומפתיע, שלושתם נענו בחיוב. גמליאל מסביר כי ככל הנראה כל אח בנפרד הסכים, משום שסבר שממילא אחיו לא יהיו מעוניינים למכור את חלקם.

קניית הנכס הצריכה הון רב. נעם מספר על עורך דין ואיש עסקים שהתלבט האם להשתתף בכספו בקנייה. "הוא הלך להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו. הרב אליהו שאל אותו איך קוראים לו והוא ענה: 'בני'. הרב שאל שוב 'מה זה בני?' והוא השיב שבני זה בנימין. הרב אליהו הוסיף לשאול: 'ומה השם של אימא שלך?', ואיש העסקים ענה: 'רחל'. הרב אליהו סיכם: 'אז יבוא בנימין בן רחל, ויגאל את אימא רחל'". הקנייה יצאה לדרך והוכתרה בהצלחה.

אחת מבנותיו של נעם בגן השעשועים שבבית לחם המתחדשת

"זה התפקיד שלנו"

זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, שכוונו כלפי הציון והדרך המובילה אליו, הביאו את כוחות הביטחון להקיף בגדר בטון את הכביש המוביל מירושלים לקבר רחל. "בנס יצא שהקיפו גם את המבנה שנרכש וחלק מהשטח שסביבו", אומר גמליאל. לפני כ-15 שנה, פנה הרב בני אלון לרב אלי אלקסלסי וביקש ממנו לייסד במקום ישיבה. ראשוני הבחורים נאספו מישיבות שונות, והחלו ללמוד במבנה.

חודשיה הראשונים של הישיבה היו במקביל לתקופה ביטחונית לא פשוטה, שכללה זריקות אבנים ומטענים לעבר המקום. המתפללים שהגיעו לציון נכנסו באוטובוס ממוגן בלבד, ומיהרו ממנו לתוך המבנה בלי להתמהמה בחוץ. בשל המתיחות הביטחונית, לא הותר לתלמידי הישיבה לישון במקום. הם היו שוהים ברציפות בתוך מבנה בית המדרש, עד לשעות הערב, אז עזבו את המקום באוטובוס ממוגן.

מדי בוקר הייתה הרבנית ניסה, אשת ראש הישיבה, שולחת פקס לצבא עם רשימת האנשים שייכנסו ללמוד באותו יום. מי שלא היה ברשימה לא יכול היה להיכנס. כעבור כמה חודשים, התחלף מפקד הגזרה. אחת השאלות הראשונות שהציף הייתה מדוע תלמידי הישיבה נדרשים לעזוב את המקום מדי ערב. "אמרו לו: 'כי יש זריקות אבנים ומטענים'", מספר נעם. "הוא ענה להם: 'אז שלא יהיו זריקות אבנים ומטענים. זה התפקיד שלנו, לשמור על הביטחון'".

בליל תשעה באב, בעוד ראש הישיבה שקוע באמירת קינות, נכנס מפקד הגזרה כדי לעדכן בבשורה משמחת: מעתה מותרת הלינה במקום. "במילים אחרות, התקבל אישור להתחיל להקים פה ישיבה של ממש, של אנשים שגרים פה. מאז המרד הגדול אף יהודי לא גר בבית לחם. פקודת הרומאים אסרה על היהודים לגור בה". נעם מסביר כי הסיבה לאיסור הרומאי הייתה סמליותה של העיר: "בית לחם הייתה עיר שייצגה את מלכות דוד, הרי דוד המלך הגיע מכאן".

משפחה של אחד מרבני הישיבה הייתה החלוצה, כששיפצה מוסך ישן בכניסה למבנה והפכה אותו לביתה. בהמשך הגיעו משפחות נוספות, וכיום מתגוררות במתחם 11 משפחות.

ילדים בבית לחם המתחדשת

"הדבר היחיד שמפריד בינינו זה הקב"ה"

מה האתגרים במגורים במתחם קבר רחל?

"קצת מורכב לענות על השאלה הזאת. בדרך כלל אנחנו משתדלים לראות כמה טוב לגור כאן", נעם משיב. לאחר כמה רגעי מחשבה, הוא עונה: "אחד האתגרים המשמעותיים הוא שאין רשות מקומית שאחראית עלינו באמת. כיוון שהמקום נמצא בשטח המוניציפלי של בית לחם, אנחנו כביכול תחת עיריית בית לחם. זה יוצר בעיות רבות, כפי שאפשר להבין - החל ממי מפנה לנו את האשפה, ועד למי אחראי על התשתיות". הוא מציין כי אמנם לגבי פינוי האשפה ישנו הסדר עם עיריית ירושלים, אך בתחומים האחרים הטיפול מוטל ישירות על תושבי המקום. "למשל, אם יש בעיה עם הביוב, אין מי שבאמת אחראי. הרי עיריית בית לחם לא דואגת לנו לשום דבר, ומדובר בסכומים גדולים מאוד שלישיבה אין אותם". גמליאל מביע תקווה כי בעתיד יחול שינוי בעניין.

"בזכות האווירה במקום והקהילתיות, אנחנו כמעט ולא נתקלים באתגרים הקטנים שעלולים להיות במקום מבודד. אם צריך חלב או תרופה בחצות הלילה, הנשים שולחות בקשה בקבוצת הוואטסאפ שלהן, ומהר מאוד מתקבלת תשובה: 'שמתי לך בחוץ חלב' או 'יש לי פה אקמול'. ברוך ה', יש כאן קהילתיות מדהימה".

במהלך מלחמת חרבות ברזל נפלו שני בוגרים של הישיבה: טל כהן הי"ד, שנעם היה חברותא שלו, ויוסף יהודה חיראק הי"ד. אחד התורמים של הישיבה החליט להקים לזכרם פינה חמה, עבור כוחות מג"ב המאבטחים את קבר רחל. "כשיש הפוגה בין השמירות, החיילים מגיעים ויכולים לשבת שם ולנוח". חלק מהחיילים הינם דתיים, וכדי להימנע מהצורך לנסוע בשבת מהבסיס לשמירה, הם בוחרים להישאר וללון בפינה החמה. "יש שם מקרר, פלטה וכל מה שצריך לשבת".

בתקופות ביטחוניות מתוחות, אתם מרגישים את ההשלכות?

"במבצע 'שומר החומות' חטפנו אבנים וגולות גדולות, שנזרקו מעבר לחומה. ברוך ה', מאז לא היו הפרות סדר משמעותיות. אם כי כשהיו מטחי טילים מאיראן, שמענו צעקות שמחה בזמן האזעקות. אמנם תמיד יש את החשש, אחרי שבשבעה באוקטובר כבר ראינו איך נפלה חומה אחת.

"בתחילת המלחמה, כשהחשש הפך לממשי, שאלתי את הרב שלי על כך, והוא ענה: 'מה מפריד בינך לבין אלפי הערבים שנמצאים מאחורי החומות? הדבר היחיד שמפריד בינינו זה הקב"ה. הוא שמונע מהם להגיע לכאן, כמו שהוא מונע מהם להגיע גם לתל אביב, חיפה ורמת גן. אנחנו יודעים שהקב"ה נמצא איתנו, ושהכול ברצונו ובהשגחתו".

נעם מספר על בני משפחות האברכים, שחלקם חוששים להגיע לאזורים שנמצאים מעבר לקו הירוק, "אבל אלינו הם מגיעים בלי פחד. אין לי הסבר בדיוק למה. הקב"ה עם רחל, ששומרת על הבנים שלה קרוב ומתפללת עבורם. כנראה שגם הילדים מרגישים רגועים כשהם מגיעים הביתה, אל אימא".

ילדיו של נעם גמליאל בחצר ביתם שבקבר רחל

"אני עומד בתוך נחיל האנשים - ושמח"

תושבי המקום מקבלים לא פעם בקשות לתפילה בקבר רחל. "הרבה פעמים אימא שלי מבקשת: 'נעם, תתפלל על זאת ועל זאת. היא נכנסת לניתוח, וזאת יש איזה משהו'". נעם מחזיק ברשימה ארוכה של מבקשי זיווג, עליהם הוא מתפלל מדי יום. "ברוך ה', לאט-לאט יורדים מהרשימה שמות. אני בטוח שזה גם בזכות הרבה תפילות שלהם עצמם, של המשפחה ושל כולם. אבל רחל הוסיפה את הכוח שלה לתפילות".

בסוף השיחה, אני מבררת איתו כיצד נראה אצלם השבוע של י"א חשוון, יום פטירתה של רחל אימנו. "יכולתי להכניס את זה לרשימת האתגרים", הוא מחייך. "בשבוע הזה, וגם בעשרת ימי תשובה, אלול וסוכות, לפעמים אנחנו עומדים בכניסה למתחם 20 דקות, רק כדי להצליח להגיע הביתה.

"אבל אנחנו לא צופרים ולא מתעצבנים, אלא מאושרים. אני עומד דקות ארוכות בתוך נחיל האנשים, ורק שמח מכך שכולם רוצים להגיע לאימא. ייקח 20 דקות להמתין? אז ייקח 20 דקות. אני קורא לכולם: בואו, תגיעו לאימא רחל, תתפללו ותביאו כבר את הגאולה ואת המשיח עם התפילות".