כשבחוץ יש מבול - באופן טבעי אנחנו נכנסים לתיבה

לנח לא היה נוח!

מסתבר שלשהות בתוך תיבה 365 יום זה לא הדבר הכי נוח בעולם... במיוחד לא כשהשותפים שלך הם בעלי חיים.

יחד עם זאת, כאשר יש מבול – העצה היא דווקא להיכנס לתיבה.

כשיש חוויה של מבול, בין אם אלו רעשים חיצוניים או פנימיים, כניסה לתיבה, לתוך המרחב הפנימי שלנו, היא הצלה של ממש.

אמת שבקלות נוכל לפגוש שם מקומות חשוכים, קונפליקטואליים והופכיים בדמות זכר ונקבה, כמו בתיבה, והרבה סתירות פנימיות. אך יחד עם זאת זו הזדמנות אדירה לראות אותם מקרוב ולעשות לכולם מקום בתוכי.

כניסה אל התיבה, למעשה, מתרחשת כמעט באופן טבעי כאשר בחוץ אני נחשף למבול. כניסה אל התיבה היא בעצם קריאה פנימית שבוקעת מתוכי ומבקשת את תשומת הלב שלי. תחת משברים, ניסיונות ובלבול גדול מאוד, כמו גם הימצאות בחוסר בהירות מחשבתית, מחפש האדם מקום של שקט להתבודד בו ובתוכו. רק שכניסה אל תוך המרחב הזה דורשת מפגש עם מקומות אפלים, עם אותם מקומות בתוכנו שהדחקנו או שמאיימים עלינו. זהו, למעשה, מפגש עם מקומות מנוגדים וסותרים בתוכנו, בדיוק כמו המפגש של נח עם בעלי חיים טהורים לצד טמאים, או זכריים לצד נקביים, או טורפים לצד הצמחוניים.

יחד עם זאת, כשאנו נקראים אל תוך העבודה הזו – אנחנו נבנים, מאחר שזוהי עבודה פנימית שעיקרה מפגש עם כל החלקים הללו בתוכי, וכאמור, מפגש כזה מתאפשר רק כשאני בתודעה של מבול, בקריסה, בשיטפון וממש על סף היעלמות.

לא בכדי נקראת הפרשה "נח", בדיוק בתקופה שבה אנחנו על סף כניסה לעונה הגשומה. כידוע, עונות השנה מקבילות לתנועות הנפש.

אחרי החגים, אחרי ההתהוות והלידה שלנו מחדש את עצמנו, אחרי ההתכנסות בסוכת הרחמים שסככה עלינו כמו רחם, אל לנו למהר ומיד לצאת אל החוץ. הנפש עדין בבנייה, ולכן מקומה בתיבה, במרחב הפנימי והאינטימי שלה. ושם, בתוך התיבה, היא מבצעת עבודה של חיבור בין רבדיה השונים והסותרים, כאשר חיבור זה מטרתו, בסופו של דבר, להביא לשיח ביניהם, ומתוך כך ליצירת שלום פנימי בתוכי ולהשקטה פנימית.

כשזה יקרה, נוכל לצאת מן התיבה ממקום בריא, כשהאינדיקציה לכך היא מראה היונה עם עלה של זית כסמל לשלום, לשלמות פנימית.

מהמקום הזה תהיה קלה יותר ההשפעה כלפי החוץ, והמגע עם הסביבה ועם כל מה שהחיים עתידים לזמן לנו.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.