עשרה דורות, עשר הזדמנויות: משמעות המבול במשנת המהר"ל

המשנה מונה "עשרה דורות מאדם ועד נח", ומסבירה שמניינם מלמד על אריכות האף של הקב"ה: הדורות המשיכו להכעיס, ורק אחרי עשרה דורות בא המבול. מיד אחר כך המשנה מונה עוד עשרה דורות, מנח ועד אברהם, אך הפעם אין מבול שני. במקום זאת מגיע אברהם ו"קיבל שכר כולם". שתי הסדרות של הדורות נראות דומות במבנה שלהן ושונות בסופן. לפי המהר"ל, בפירושו לאבות "דרך חיים", זה המפתח להבנת ההבדל בין נח לאברהם.

עשרת הדורות הם עשר הזדמנויות לתיקון שהוחמצו: "באולי דור זה יהיה דור צדיק". כל עוד לא הושלם מניין הדורות, עדיין אפשר היה להמתין ולראות אם יזכו לחזור בתשובה בדור החדש. אחרי שהקב"ה נתן עשר הזדמנויות, שכולן הוחמצו - ההיפך מעשרת הניסיונות של אברהם, שעמד בכולם - לא הייתה ברירה אלא להביא מבול, כדי להתחיל מחדש.

אך בעשרת הדורות שמנח עד אברהם, ההמתנה הייתה למציאות אחרת. אחרי המבול המתין הקב"ה לאדם אחד שבכוחו לתקן את האנושות, ולא לחזרה בתשובה של האנושות כולה. ההמתנה הייתה לאדם שיהיה ראוי לכך, וזה היה, כמובן, אברהם אבינו עליו השלום. בעוד נח היה זכאי רק להינצל, אברהם בנה את היסוד לתיקון, והקים את עם ישראל, שמאז ועד היום הולך בדרך ה'.

המצב בדורו של נח היה גרוע כל כך, שלא היו אפילו עשרה צדיקים. נח היה איש צדיק תמים, אבל כדי להציל ציבור מכליה צריכים לפחות עשרה צדיקים, כפי שאומר אברהם בתפילתו על סדום. אבל בזמן המבול אפילו זאת לא היה, ולכן האנושות הייתה ראויה לכליה.

ולכן על אברהם נאמר שנטל שכר כל העשרה דורות, כי הוא יצר דרך לתיקון, הוא ריכז את כל הטוב שהיה בכל עשרת הדורות ויצר ממנו דרך המשמרת אותו ומנחילה אותו לדורות הבאים. ואילו נח, למרות היותו צדיק, לא הועיל לבני דורו, וגם לא לדורות הבאים אחריו. הוא נשא את צדקתו עמו ותו לא.

אך מדוע התקלקלו דווקא הדורות הקרובים לראשית הבריאה? המהר"ל מושל משל לאילן שענפיו גדולים משורשיו, והוא אינו יכול להחזיק את עצמו. בדורות הראשונים היו מעלות גדולות, אך היסוד שעליו נשענו לא היה שלם דיו. כדי ליצור טוב בעולם צריכים ליצור יסוד דרך ושיטה, לדעת לצוות ולהנחיל את הבנים, ואת זה עשה רק אברהם אבינו. הוא שימש כשורש עבור צאצאיו, ולכן האילן שהוא עם ישראל מחזיק מעמד שנים כה רבות, כי יש לו שורש עמוק.

המהר"ל מדמה את אדם הראשון, נח ואברהם לצלם, צורה וגוף. "גוף" הוא היסוד הגשמי של האדם. "צורה" היא העיקרון שבזכותו הגוף הוא אדם חי ובעל יכולת שכלית. מעליה נמצאת מדרגת "צלם אלוקים", המבטאת מעלה נוספת של האדם. המהר"ל כותב: "ולמטה ממדרגה זאת היא מדרגת הצורה, ואין זה הצלם, רק אמיתת הצורה מה שהאדם בו אדם חי מדבר. ולמטה ממדרגה זאת הוא הגוף מן האדם, אלו הם ג' מדרגות".

אדם הראשון נברא בצלם. הוא היה במעלה גבוהה מאוד, אבל היו חסרים לו הצורה והגוף, ולכן מדרגתו הגבוהה לא החזיקה מעמד. נח הוסיף את מדרגת הצורה: "ואחר כך היה לנח מדרגת הצורה. ודבר זה מבואר כי לכך נקרא נח 'איש האדמה' כי האיש הוא הצורה, ונקרא נח 'איש האדמה', שהאדמה היא חומרית, והוא איש האדמה". אבל עדיין לא היה נח האדם השלם, כי הייתה חסרה לו מדרגת הגוף, "ואחר כך היה אברהם, והיה לו מדרגת הגוף בשלימות".

כאשר יש לאדם מדרגות הצורה והגוף, אזי הצלם מופיע בו בשלמות: "כאשר האדם בשלימות מצד גופו הגשמי, אשר דבר זה נחשב יסוד ועיקר, אז מקבל בשלימות מדרגת הצורה... ומקבל הוד הצלם האלוקי".

המהר"ל מוסיף כי אברהם בגימטריה רמ"ח, שכן הוא קידש את גופו ושלט בכל רמ"ח איבריו, ולכן נצטווה בברית המילה, ליצור גוף שלם לעבודת ה'. אצל אברהם הבסיס הגופני עצמו מגיע לשלמות, ועליו יכולות להיבנות מדרגות הצורה והצלם. משום כך הוא מתואר כאילן ששורשיו מרובים מענפיו.

המבול היה שלב בבניית הצורה של בני האדם, כהכנה לשלב בניית הגוף על ידי אברהם, שבו נמשך הצלם ומשתלשל מדור לדור עד ימינו, בדמות האדם היהודי שומר המצוות.