קוקה קולה כשרה לפסח? הפתרון המפתיע שהחברה המציאה ב-1936

בראשית המאה העשרים, ניתן היה לרכוש משקה קוקה קולה בבתי המרקחת בדרום ארה"ב. אם מתחילה היו אנשים שזקפו גבה אל מול המשקה השחור שבא להחליף את המשקאות המסורתיים כמו בירה ויי"ש, הרי שלאט לאט הלכה קוקה קולה וצברה תאוצה. בשנת 1925 ניתן היה להשיג בקבוקי זכוכית המכילים קוקה קולה גם במסעדות, מלבד בתי המרקחת.

בקיץ תרפ"ה (יולי 1925) שלח הרב אליהו קוכין, מרבני הקהילה האורתודוקסית בפיטסבורג, מכתב אל הרב טוביה גפן במדינת אטלנטה, וביקש ממנו לברר את כשרותו של המשקה החדש והפופולרי. במכתבו הוא מציין שלמרבה הצער יהודים רבים כבר שותים מהמשקה, מבלי שהנושא נבדק, אך שמועה מספרת כי בתוך הקוקה קולה ישנו שומן חזיר, רחמנא ליצלן. הייתכן?

הרב טוביה גפן נולד בקובנה בשנת תר"ל (1870). הוא עלה לארצות הברית בראשית המאה העשרים, ולאחר תקופות כהונה בניו יורק ובקנטון שבאוהיו, הגיע בשנת 1910 לאטלנטה. במשך כשישים שנה שימש רב קהילת "שארית ישראל" בעיר, ונעשה לאחת הדמויות הרבניות החשובות בדרום ארצות הברית. יתרון אחד היה לו, שלא היה כמעט לשום רב אחר: מטה חברת קוקה קולה והמפעל המרכזי שלה נמצאו באטלנטה.

אמנם הנוסחה של קוקה קולה נחשבה, מראשיתה ועד היום, מאה שנים לאחר מכן, לסוד מסחרי מן המעלה הראשונה. אפילו בתוך מערכת הייצור חולקו חלק מהחומרים בשמות ובמספרים, שלא גילו לעובדי המפעל את טיבם. כיצד, אם כן, ניתן לברר את שאלת הכשרות?

אך כידוע, בכל מקום ישנם יהודים טובים. הרולד הירש, עורך דין יהודי יליד אטלנטה, היה מהאנשים הבכירים בחברת קוקה קולה. הירש קיבל בשנת 1909 אחריות על ענייניה המשפטיים של החברה, וב-1923 התמנה לסגן נשיא. במשך כשישה חודשים התנהל משא ומתן סודי בין הרב גפן לבין הירש, כאשר בסופו של דבר התקבל האישור: מרכיבי קוקה קולה נחשפו בפני הרב, בהתחייבות ברורה לשמירת סודיות נצחית. בתו של הרב גפן היתה כימאית, והיא סייעה בידו להבין את המשמעות וההרכב של החמרים הכימיים.

למרבה הצער, של חברת קוקה קולה ושל צרכני המשקה, הרב גפן קבע כי אכן ישנה בעיה במשקה קוקה קולה: יש בו חומר המופק משומן חזיר. הוא לא יכל לפרט כלום על החומר, עקב הסכם הסודיות. הוא יכל רק לפרסם את דעתו, שהמשקה אסור בשתייה.

מספר שנים לאחר מכן, הרב שמואל אהרן פרדס משיקגו, עורך הירחון הרבני החשוב "הפרדס", הגיע למסקנה הפוכה ממסקנתו של הרב גפן. בדצמבר 1930 פרסם "הפרדס" מאמר שכותרתו "Coca Cola: The American National Drink", ובו נמסר כי לאחר בדיקות של כימאים לא נמצא במשקה חומר שאינו כשר. בינואר 1931 נדפסה בירחון מודעה שבה נאמר שהמשקה ראוי אף "לשולחן רבנים", ובמרץ של אותה שנה פרסם הרב פרדס כי נסע אל המפעל המרכזי באטלנטה, נחשף לסודות הייצור ולנוסחה, ולדעתו הקוקה קולה כשר למהדרין. הוא יצא בקריאה פומבית לרב גפן, שלדעתו המשקה כשר אפילו לפסח, ועל האוסר להציג ראייה.

הרב גפן ראה צורך להסביר את דעתו, והוא הצליח לעשות זאת תוך שמירה על הסכם הסודיות. ב-1935 הוא פרסם את ספרו "קרני ההוד", כאשר בסופו בא מאמר על כשרות הקוקה קולה. במאמר הוא עוסק בשני חומרים בשמות "מורייס" ו"אניגרון". אלו שמות של תבשילים המוזכרים בתלמוד. הוא השתמש בהם כרמז לחומרים הכימיים האמיתיים הנמצאים בקוקה קולה. ה"מורייס" הוא כינוי לגליצרין, ו"אניגרון" הוא כינוי לאלכוהול (עירוב אלכוהול בקוקה קולה הופסק בהמשך, בעקבות דרישות החוק).

ובכן, הבעיה היתה הגליצרין. גליצרין מופק, כידוע, משומן, והגליצרין הנפוץ ביותר היה משומן חזיר, או מבהמות אחרות שלא נשחטו כהלכה. הייתכן לשתות משקה שיש בו שומן חזיר או נבלה?

הרב גפן לא הסתיר שהכמות זעירה. לדבריו, היה מדובר בערך בחלק אחד לאלף. כימאי שבדק את המשקה אישר בפניו שיעור זה. לכאורה הייתה זו נקודת היתר פשוטה: איסור שהתערב מין בשאינו מינו בטל בדרך כלל בשישים, וכל שכן באלף. אך הרב גפן טען שטענה זו שגויה, שהרי הגליצרין לא "התערב", הוא מוכנס בכוונה כדי להשביח את המשקה, וכאשר התערובת "אינה דרך מקרה אלא שכן הוא הדרך לתקן המשקה", החמירו בדבר הנודע ביהודה והרשב"א.

בתוך שנה, הרב גפן הצליח להגיע לפתרון מוסכם עם חברת קוקה קולה. החברה התחייבה בפניו להשתמש רק בגליצרין המופק מן הצומח – שמן קוקוס או שמן כותנה, והרב גפן פיקח על כך. חברת קוקה קולה קיבלה הכשר.

לגבי השימוש בפסח, עדיין לא הסכים הרב גפן להתיר, שהרי בקוקה קולה היה "אניגרון", כלומר אלכוהול, והאלכוהול מופק הרבה פעמים מתסיסה של דגנים, שהם חמץ. בשנה הבאה נמצא פתרון גם לבעיה זו. קוקה קולה ייצרה ליין מיוחד, כשר לפסח, מאלכוהול שהופק מתסיסת סלק. המדובר בשנת 1936, וכנראה הצרכן היהודי שומר המצוות היה משמעותי עבור החברה כבר אז.

משקה הקוקה קולה נעשה פופולרי עוד יותר, ונחשב כשר ומהודר בארה"ב, עד לפרשה הבאה... בשנת תשי"ז ביקר הרב אליעזר סילבר, מגדולי הפוסקים בארה"ב, במפעל קוקה קולה בסינסינטי, וגילה כי על אף שהקוקה קולה מיוצר על ידי גליצרין מן הצומח, הרי שבמערכות הצנרת של המפעל עוברים משקאות אחרים, שבהם נמצא גליצרין מן החי. התקלה תוקנה, ושוב קיבל הקוקה קולה הכשר מהודר. ישתו ענווים וישבעו.