עומר שם טוב: "אמרתי להשם בשבי: 'אבא, אני בידיים שלך'. ואז הרגשתי חום"

עומר שם טוב חזר לפני כשנה וחצי מהשבי בעזה. הוא סיפר שהתחזק במנהרות, ומאז הוא מתראיין בנושאי אמונה והשבת. לאחרונה הוא כתב ספר חדש, "מפגש עם עצמי בגיהנום".

"לא רציתי להוציא עוד ספר של חטוף", אמר שם טוב בריאיון לערוץ 7. "אמרתי לעצמי שיהיה כבר מדף שלם של ספרי חטופים, ולא רציתי להיות עוד אחד על המדף הזה. בסוף הבנתי שאני לא רוצה רק לספר מה קרה לי, אלא לדבר על איך אפשר לקום מתוך החושך ואיך אפשר למצוא בו אור".

"יש אנשים שנכנסו לתופת כדי להציל אותי. חלקם נפצעו קשה, חלקם לא חזרו. כשפצועים אומרים לי 'הייתי עושה את זה עוד אלף פעם', זה מטלטל אותי. קשה להכיל את הידיעה שמישהו היה מוכן לשלם מחיר כזה בשבילך". שם טוב סיפר כי שעות לפני תחילת מתקפת חמאס הוא הכיר את אורי דנינו הי"ד: "אורי היה אור. הוא תמיד חיפש איך לעזור. כשהתחילה המתקפה הוא כבר הצליח להציל ארבעה אנשים, ואז התקשר אליי וביקש שאשלח לו מיקום כדי לחזור ולהוציא גם אותנו. הוא חזר ביודעין לתוך התופת כדי להציל אותנו. אחר כך הוא נחטף, ואחרי חודשים ארוכים בשבי נרצח. זו גבורה שקשה בכלל לתאר".

"היינו צוחקים בשקט לתוך הכרית כדי שלא ישמעו אותנו. אפילו את ההפצצות של צה"ל הפכנו למשחק וניסינו לזהות מאיפה כל פיצוץ מגיע. זה אולי נשמע מוזר, אבל זו הייתה הדרך שלנו להישאר בני אדם. לשמוע טנקים ומטוסים של צה"ל נתן לי כוח. הרגשתי שלא שכחו אותי, שנלחמים עליי. זה נתן תקווה, גם אם כל פיצוץ היה מפחיד. במהלך השבי ניקיתי להם, בישלתי להם, ניסיתי להצחיק אותם. זה לא הפך אותם לאנושיים - הם המשיכו להכות, להשפיל ולירוק עלי - אבל זה כן שיפר מעט את היחס ועזר לי לשרוד".

"בשבוע הראשון פשוט השתגעתי. ואז הגיע רגע שבו אמרתי לקב"ה: 'אבא, הנה אני. אני בידיים שלך. תעשה מה שאתה רוצה'. מהרגע הזה הרגשתי חום, אור בתוך החושך, כאילו מישהו פשוט עוטף אותי. זו תחושה שאני מנסה לחזור אליה עד היום. אמא הייתה קוראת פרקי תהילים בבית, ואני באותו זמן הייתי קורא את אותם פרקים במנהרה. הרגשתי את התפילות שלה. אני עדיין מרגיש שיש לי אור להפיץ, אבל זו מלחמה יומיומית בתוך הראש ובתוך הנפש. הפוסט-טראומה לא נעלמת", סיכם שם טוב.