עומר שם טוב: "ברגע שאתה באמת בוטח באלוהים - האמונה מתחילה להיות פיזית"

שורד השבי עומר שם טוב שיתף היום (ראשון) בהתמודדות שמלווה אותו מאז שובו, וסיפר על התקופה הקשה שבה הוחזק במשך 50 ימים לבדו במנהרה, בחושך מוחלט ובתנאי רעב קשים. בריאיון לכאן רשת ב' הוא תיאר גם את השינוי שעברה אמונתו במהלך השבי ואת ההבטחה שנתן לעצמו - להפיץ אור ושמחה לאחר שיחזור הביתה.

שם טוב סיפר: "יש לי פוסט טראומה. זה יכול להיות חמור, שאני פתאום קופא, ויכול להיות איזשהו רגע שפשוט מזכיר לי מישהו או משהו ואני ממשיך הלאה. אני ידעתי שאני אצא החוצה ואפיץ אור ושמחה, ואנסה להעביר את מה שאני חוויתי לאנשים".

שורד השבי תיאר איך הוחזק במשך 50 ימים במנהרה, מנותק לחלוטין מאנשים אחרים: "50 יום הייתי במנהרה בחושך מוחלט. הדלקתי פנס קטן פעם ביום כדי לדעת שאני עדיין רואה. אלה היו 50 הימים הקריטיים ביותר בשבי. הייתי שם מורעב בצורה קיצונית, מבודד מהעולם לגמרי. לא הייתי לא עם חטופים אחרים בזמן הזה ולא עם מחבלים".

לדבריו, ככל שחלף הזמן הוא נאלץ להסתגל למציאות הקיצונית שבה הוחזק: "זה חושך שהוא בהתחלה מאוד קשה ולאט לאט אתה עובר תהליך עם עצמך. אתה שם את האגו בצד ומקבל את הסיטואציה".

שם טוב תיאר את התנאים הקשים בתא הקטן שבו שהה ואת תחושת המחנק שליוותה את ימיו הראשונים במקום: "ביום הראשון בחושך אתה פשוט נחנק ולא יודע מה לעשות ולא רואה כלום. זה תא כל כך קטן שאתה לא יכול לעמוד בו ולא יכול לפרוס ידיים לצדדים. היה אסור לי לצעוק ולכן אחד הדברים שכתבתי ברשימה שאני רוצה לעשות כשאחזור הביתה זה לצעוק".

בתוך הבידוד הממושך, סיפר, חל שינוי גם ביחס שלו לאמונה: "אחרי תקופת זמן הייתה לי שיחה עם אלוהים ונכנעתי לו - אמרתי שמעכשיו שיעשה מה שהוא רוצה איתי. מאותו רגע הייתה לי שגרה. הייתי עושה מדיטציה. דמיינתי הרבה דברים. הדמיון התפתח לי בצורה מטורפת שהייתי רואה בצורה מוחשית ואמיתית".

שם טוב העיד כי האמונה, שהייתה חלק מחייו עוד קודם לכן, קיבלה בשבי משמעות אחרת: "תמיד האמנתי באלוהים, אבל אף פעם לא היה את החיבור הזה. ברגע שאתה באמת בוטח באלוהים ואתה נותן לו את החיים שלך, אז האמונה מתחילה להיות פיזית ומתחיל להיות אמיתי מאוד".

בריאיון הוא סיפר גם על רגע יוצא דופן מתקופה שבה שהה בדירה יחד עם איתי רגב. לדבריו, באחד הימים נכנס למקום מחבל והביא להם בקבוק קטן של מיץ ענבים, שלטענתו נשלח ממיה רגב לאחר שקיבלה אותו בבית החולים.

"הבנו שאפשר להשתמש בזה לקידוש והיה לנו גם קצת בייגלה", נזכר שם טוב. לדבריו, הם שמרו על הבקבוק במשך תקופה ארוכה והשתמשו בכמות זעירה ממנו בכל ערב שבת: "הבקבוק הקטן הזה החזיק איתי עד חודשיים לפני השחרור שלי, וכל יום שישי היינו ממלאים את הפקק עם קצת מיץ ענבים ועושים קידוש".