זו הנתינה שעליה התורה מבטיחה ברכה מיוחדת - ורוב האנשים מפספסים אותה

איך זוכים בברכת ה'? פסוק מוכר מפרשת ראה מסתיר חידוש שרבים אינם שמים לב אליו. ה"זרע שמשון" מגלה שכל מילה בפסוק מדויקת, ושרק על סוג מסוים של נתינה נאמרה הבטחה מיוחדת.

כך נאמר: "נתון תיתן לו, ולא ירע לבבך בתיתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך" (דברים טו, י).

ה"זרע שמשון" שואל על פסוק זה מספר שאלות:

• מדוע נאמר "נתון תיתן" בלשון כפולה?
• מדוע נאמר שוב "בתיתך לו", הרי כבר נאמר "תיתן לו"?
• אם התורה מזהירה "לא ירע לבבך", משמע שהאדם כבר נותן. אבל אם באמת רע לו לתת, מדוע שייתן בכלל?
• מה פירוש "כי בגלל הדבר הזה"? המילה "הדבר" נשמעת כאילו היא מתייחסת למעשה מסוים מתוך כל מה שנאמר בפסוק, ולא לכל הנתינה.

ה"זרע שמשון" עונה על שאלות אלו בביאור נפלא: הכתוב מדבר כאן על שני סוגים שונים של נתינת צדקה.

א. החיוב הרגיל והקבוע – כל אדם חייב לתת צדקה לפי יכולתו הכלכלית.

מי שהקב"ה נתן לו עושר חייב לתת יותר. מי שיש לו מעט נותן מעט. ה"זרע שמשון" מסביר שחובה זו נובעת מהכרת הטוב לבורא. מכיוון שהקב"ה העניק לאדם את ממונו, ראוי שיחלוק ממנו עם הנזקקים. הוא אף מדמה זאת ל"פריעת חוב" כלפי הקב"ה על השפע שקיבל.

ב. חיוב חריג בשעת צורך – יש מצבים חריגים שבהם אין די בכך שכל אחד ייתן לפי יכולתו הקבועה.

לדוגמה: כאשר יש עניים רבים במיוחד, כאשר צריך לפדות שבויים או להציל אדם מסכנה, ובכל מצב שבו צורכי הצדקה גדולים במיוחד.

במקרים כאלה כל אדם נדרש להתאמץ מעבר למה שנהג לתת, גם אם הדבר מצמצם את מצבו הכלכלי. זה אינו חיוב קבוע, אלא חיוב המתעורר בשעת הצורך.

ה"זרע שמשון" מסביר כי הפסוק אינו חוזר על עצמו, אלא מתאר שני סוגי צדקה:

"נתון" – תן כפי יכולתך, כחיוב קבוע.

"תיתן לו" – כאשר יש שעת צורך, תן לפי צורכי העני גם מעבר לרגיל.

"ולא ירע לבבך בתיתך לו" – אל תצטער על הנתינה החריגה.

"כי בגלל הדבר הזה" – דווקא על אותה נתינה שמעבר לחובה הקבועה, מבטיח הכתוב ברכה מיוחדת: "יברכך ה' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך".