המהר"ל נגד "האדומי": תשובות לשבע שאלות בסיסיות ביהדות

ספר "באר הגולה" למהר"ל הוא אחד מספרי היסוד במחשבת ישראל, אך לא רבים יודעים שהוא לא חובר בתור ספר לימוד או העשרה, אלא בתור תשובה לחכם יהודי שכונה "עזריה מן האדומים". 

עזריה נולד במנטובה בראשית המאה ה-16, רכש הרבה השכלה וכתב ספר על יהדות והיסטוריה יהודית בשם "מאור עיניים". המהר"ל ראה בספר טענות לא נכונות ולא מוצדקות נגד חז"ל, וכנגד הספר הזה ייסד את ספרו "באר הגולה" כדי לענות על טענותיו של עזריה, שכונה "האדומי".

הספר "מאור עיניים" עורר התנגדות מיידית. עוד לפני שהדפסתו הסתיימה בשנת 1574, הכריזו רבני ונציה, ובראשם רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן, חרם על קריאתו או החזקתו בלי היתר מיוחד. הגזרה התפשטה גם לרומא, פרארה, פדובה, ורונה ואנקונה. בצפת נמסרה עדות חריפה בשם מרן רבי יוסף קארו, כי כאשר הובא הספר לפניו גזר שמן הראוי לשורפו ולהעבירו באש, מפני כבוד התורה.

כעשרים שנה לאחר מכן, התגייס המהר"ל כדי ליישב ולבאר את דברי חכמים מטענותיו של "האדומי". הוא מדגיש בהקדמת הספר כי זו לא חוכמה לסתום את פי המקשה בלבד, אלא להיפך, יש להשיב לו תשובות. להראות לו שבמקום להתעמק בדברי חכמים הוא זלזל בהם וביטלם, בזמן שיש הסברים נכונים ועמוקים לכל דבריהם. וכך הוא כותב בהקדמתו: "ודבר זה, שהוא מיעוט שכלנו, הסיבה הוא שדברי הראשונים לנו כספר החתום. ויותר מזה במקום שדיברו בחוכמות שנעלם ממנו עומק חכמתם והשגתם. ואף אם נבין מה מדבריהם, אל יחשוב האדם כי באנו עד הקצה או עד האמצע. כי כבר הודה אביי 'ואנן כסיכתא בגודא לגמרא', ולא השאיר לנו אביי הוראה על עצמנו.

"ולכך כאשר נמצא מדברי הראשונים דברים רחוקים מן הדעת ומן השכל אשר נטוע בנו, ויחשוב בדעתו מחשבת זר על הראשונים, אין זה רק לסכלות החושב, אשר הוא סכל בשתים, יסכל במה שאינו יודע להבין דברי חוכמת הראשונים, ויסכל בעצמו יחשוב עצמו חכם ובעל מדע".

מכאן ואילך מתחיל המהר"ל לענות תשובות לשבע שאלות בסיסיות העולות מדברי עזריה מן האדומים.

וכך הוא פותח את החלק הראשון, אותו הוא מכנה "הבאר הראשון": "הבאר הראשון מים קדושים, חפרוהו שרים, חכמי חרשים. מימיו מכל תעוב מפרישים, שומרים האדם מחלאים קשים, מבריאים ומעבירים נגעי אנשים, מחזיקים ומחלפים כח לחלשים. ומשם יפרד והיה לארבע ראשים.

"התלונה הראשונה מה שהם אומרים, כי הוסיפו חכמים על התורה, והם הגזירות אשר גזרו והוסיפו, עד שגדשו הסאה. והם מי מריבה אשר רבו לומר כי בתורה כתיב (דברים ד', ב') 'לא תוסיפו'. גם יש כאן שתי תורות, התורה שניתנה מפי השם יתברך על ידי משה עליו השלום, ותורת חכמים תורה בפני עצמה, ואין כאן תורה אחת כמו שראוי. גם תורת משה על ידי זה חסירה, כאשר צריך להשלימה על ידי מצות חכמים. גם אמרו שגרעו מן התורה, והכתוב אומר (שם) 'לא תגרעו'. כך הם דבריהם".

הרי המהר"ל מסביר יפה את השאלה. הוא לא מבטל אותה, אלא להיפך, מטעים אותה. מדוע הוסיפו חכמים גזרות? והרי בתורה כתוב "לא תוסיף", ומדוע התורה שבכתב לא כתבה את הגזרות האלו? האם התורה חסרה?

על כך משיב המהר"ל באריכות בבאר הראשון, ומראה כי הגזרות אינן ראויות לתורה, הן דבר משלים שצריך להיות מצד המקבל מצד חכמים, והוא עצמו נתון לשינוי על ידי חכמים, לא כמו התורה עצמה. וכך ראוי לתורה מלכתחילה להיות בנויה משני חלקים: החלק הנצחי בכתב, והחלק שביד חכמים לפי הצורך.

משם עובר המהר"ל לשאר הטענות, איך יש בתורה דברים "שנראים נגד השכל", איך להבין דרשות חכמים, איך להבין אגדות חז"ל שנראות עוסקות בדברים קטנים. האם חז"ל טעו במדעי הטבע והכוכבים? האם חז"ל שנאו גויים? וכך הלאה, עובר המהר"ל נקודה אחרי נקודה, ומראה שאפשר להתמודד עם כל השאלות בדרך מושכלת.

בעזרת ה', בהמשך נביא פנינים ויסודות מדברי המהר"ל ב"באר הגולה", שזיכה אותנו ביסודות האמונה "בזכות" עזריה האדומי שהעלה שאלות בצורה לא מכובדת.