יכול להיות שאני מפחד מהילדים שלי?

הורות היא תפקיד משמעותי שניתן לנו מאת הבורא, תפקיד שנושא בחובו את האחריות לעיצוב נפשם של ילדינו. הצורך הבסיסי ביותר לילד הוא מבוגר אחראי שינהיג את הבית בביטחון וברוגע, וייתן לו הנחיות ברורות וממוקדות שמאפשרות לו להרגיש בטוח ומוגן בעולם שיש בו חוקים וכללים. ההורה מהווה דמות סמכותית עבור ילדו, דמות שאוהבת אותו, קשובה וזמינה לו ובונה בתוכו כלים וכוחות לעבור את מסע חייו. הורה שתופס את המושג סמכות כדבר שמייצר מרחק ומלווה בנוקשות ודיכוי רצונותיו של הילד, עלול לאמץ לעצמו סגנון הורות כנוע או וותרני יתר על המידה, דבר שיפגע בהתפתחות התקינה של הילד.

המאפיינים של הורה כנוע

הורה כנוע מפחד מתגובת הילד – "אם אקח לו את המשחק הוא יבכה, ישתולל וישבור את כל הבית". הכעס של הילד מעורר אצלו חרדה או אשמה שהוא לא מסוגל לשאת, ולכן מוותר לילד ובכך קונה "שקט" באותו הרגע. הורה כזה מאופיין גם בצורך להיות חבר של הילד – "אם אפעל בסמכותיות, הילד לא יאהב אותי או יתרחק ממני". הפחד להרגיש דחוי מצד הילד, או לחוות "נטישה הורית", גורמת להורה להעדיף "להימחק" בעצמו – לוותר על צרכיו ורצונותיו, רק כדי שהילד לא יחווה תסכול שיגרום לו להתרחק. כמו כן יש להורה צורך עז להיות ההורה "המבין, הרגיש והאוהב", וזקוק לאישור של הילד כדי להרגיש הורה טוב. מתוך ההורות המרצה שלו הוא עלול לחוות אובדן אהבה זמני של הילד כאירוע קטסטרופלי, חוויה שמחזקת את התפיסה ש"אין לי זכות לדרוש מהילד שלי", ואז נכנס למסע שכנועים, המלצות, הבטחת פרסים, ובזמני דחק אף לאיומים "אם לא תקום עכשיו, אני לא קונה לך את המשחק שביקשת!". הורה כנוע חווה הרבה פעמים חוסר אונים ונמצא במתח מול ילדו, קולו רועד, מתנצל והוא חש חוסר לגיטימיות פנימית.

ההשלכות של הורות רופסת וחלשה

ילד שעומד מול הורה שמשדר לו מסר סמוי של "אני, ההורה שלך, לא באמת יודע מה לעשות איתך, אני תלוי בהסכמה שלך כדי שהבית הזה יתפקד", עלול לפתח חרדה והצפה רגשית שמערערות אותו ומאלצות אותו לנהל את המבוגרים. כשהורה דורש מהילד דרישות בתדר בטוח, הילד מרגיש שיש פה "קירות" – גבול שמגדיר לו איפה המרחב הבטוח שלו (כמו קירות של בית), וזה מייצר אצלו ביטחון שהוא כה זקוק לו. אך כשההורה פונה אליו בהמלצות ובתחנונים, זה לא מאפשר לו להרפות, להיות ילד ולהישען על הסמכות ההורית שלו. הוא עלול להרגיש שהעולם מאיים עליו – "אין מבוגר חזק שישמור עלי", ולפתח אישיות בעלת מזג חרדתי. החוויה שהוא יכול לכופף את החוק תקשה עליו לקבל מרות גם בעתיד, וכשיפגוש את המציאות בחוץ – יתקשה לקבל "לא" ויגיב בקשיי ויסות, בהתקפי זעם או בהסתגרות. כיוון שלא תרגלו אתו את ה"שריר" של לקבל "לא", הוא יתקשה להתמודד עם דרישות החיים, וייתקל בקשיים חברתיים ובין-אישיים.

האם סגנון ההורות שלי נוטה לכנוע?

ענו בכנות "נכון" או "לא נכון" על שאלון הבזק הבא:

1. חוקים בבית הם סוג של המלצה עבור הילד. גם אם קבעתי שעת שינה, לדוגמא, או קראתי לילד לבוא להתקלח – אם הוא מתעקש, בוכה או מתווכח, אני כמעט תמיד מוותר/ת ומאפשר/ת לו לקבל מה שרצה.

(נכון / לא נכון).

2. אני מעדיף/ה שהילד יראה בי "חבר/ה הכי טוב/ה" ופחות דמות סמכותית. חשוב לי מאוד שהילד יאהב אותי בכל רגע נתון, וכשהוא כועס עלי או מאוכזב ממני אני חווה קושי או מועקה, וקשה לי אז לעמוד על שלי.

(נכון / לא נכון).

3. הילד שלי כמעט שלא מתמודד עם מטלות בבית. אני מעדיף/ה לסדר את החדר במקומו, לנקות אחריו או לוותר לו על מטלות רק כדי למנוע חיכוכים, ויכוחים או אוירה מתוחה בבית.

(נכון / לא נכון).

4. אני מוצא/ת עצמי מתנצל/ת בפני הילד כשאני מבקש/ת ממנו משהו, בקשות פשוטות הופכות אצלי לשיחת שכנוע ארוכה. למשל: "חמוד אולי בבקשה תבוא לאכול? הכנתי בדיוק מה שאתה אוהב, נו, רק כמה ביסים בשבילי...", במקום הנחיה ברורה ורגועה: "חמוד, אוכלים עכשיו, בוא לשולחן".

(נכון / לא נכון).

5. אני מוצא/ת עצמי הרבה פעמים מאיים/ת באיומי סרק, מזהיר/ה או מבטיח/ה שתהיה תוצאה מסוימת להתנהגות לא נאותה, אבל בפועל אני כמעט אף פעם לא עומד/ת מאחורי המילה שלי.

(נכון / לא נכון).

אם עניתם "נכון" על שלוש שאלות או יותר – יש כאן נטייה מובהקת להורות כנועה. הבית כנראה מתנהל סביב הרצונות והרגשות של הילד, ויש לכם קושי לתפוס את עמדת המבוגר האחראי. מומלץ שתקראו את הטיפים הבאים.

טיפים לחיזוק הסמכות ההורית

א. ארגנו מחדש את המושג סמכות. התחילו להשתחרר מתפיסת סמכות כדבר שמדכא את הילד או פוגע בו, ואמצו לעצמכם תפיסת סמכות כזו שמגינה עליו ומצמיחה אותו. סמכות לא דורשת ממך לצעוק, לאיים, להעניש או להיות דרמטי, אלא נוכחות שקטה, יציבה ובטוחה. ילד צריך בוגר שינהל אותו.

ב. לימדו לומר "לא" ברור ושקט, שלא מגיע מהתנצלות או מאשמה.

ג. הרחיבו את ה"מיכל" שלכם, שנושא את התסכול של הילד, והפנימו שילד זקוק להורה שיכול לשאת את הכעס והתסכול שלו כדי להרגיש מוגן. תוכלו פשוט להתאמן בלשאת את התסכול, ולשנן לעצמכם "חשוב שילדי יחווה תסכולים מעת לעת, וחשוב שאעזור לו לעבד אותם ולא למנוע אותם בכל מחיר".

ד. שחררו את הצורך לקבל אישור מהילד על ההורות שלכם. פשוט אשרו את עצמכם.

ה. אל תכבירו במילים, בהסברים מפורטים ובהרצאות לילד. דרשו ממנו דרישה קצרה ועניינית. מנהיג או דמות סמכותית לא מתחננים.

ו. היזהרו מלהיפגע או להיעלב מהילד. "אחרי כל מה שעשיתי בשבילך אתה ככה מדבר אליי ולא מקשיב לי?!". זה מעביר את הילד לתפקיד המבוגר האחראי על רגשות ההורה שלו, וזה לא תפקידו.

ז. אל תתנו לילד להיות שותף בהחלטות שלכם. דעתו אינה שווה במשקלה לדעתכם.

לסיום, למידה של ציות לדרישות בתוך הבית הבטוח והאוהב היא ה"חיסון" הטוב ביותר לחוסנו הנפשי של הילד. זכרו: סמכות יציבה היא השקעה בטוחה לעתידו.

מיטל מדי היא מאמנת תודעתית, מדריכת הורים ויועצת זוגית במחלקת חש"ן בהידברות.