"נכנסתי לבית הכנסת בבסיס רק כדי לקבל 'שחרור', וגיליתי מהי תפילה"

איך מגיעה צעירה ישראלית, שהייתה מנותקת מיהדות, לקהילה החרדית בהרצליה? עבור מוריאל הדר גוטגולד, התשובה לשאלה הזו עוברת בנקודה הכי פחות צפויה: בסיס חיל המודיעין, בשנים שבהן שירתה כחיילת.

"הסיפור שלי מאוד מפתיע", היא מבהירה כבר בתחילת השיחה. "עד היום אני פוגשת חברות שמופתעות לראות אותי עם מטפחת ובגדים צנועים. זה לא מתכתב להן עם הדמות שהייתי – כל כך רחוקה ומנותקת. אבל ברוך השם חוויתי שינוי בחיי, וזהו הדבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי". 

תגלית בבית הכנסת

מוריאל לוקחת אותנו אל שנות ילדותה המוקדמות: "אני באה מבית שמוגדר כמסורתי, אך פושר מאוד מבחינת מסורת – היינו עושים קידוש בשבת, אך מיד לאחר מכן נוסעים לטייל. צמנו ביום כיפור ונמנענו מחמץ בפסח, אך לא הרבה מעבר לכך.

"בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצבא ושירתי בחיל המודיעין. באותם ימים הייתה לי חברה ששירתה יחד איתי, ואף היינו יחד באותו חדר. במשך תקופה ארוכה שמתי לב שבקביעות משחררים אותה מוקדם מהמשמרת של הבוקר כי 'היא הולכת להתפלל'. לא ידעתי הרבה על תפילות, אך חשבתי לעצמי: 'זה נשמע לא רע, למה שגם אני לא אלך להתפלל?'. כך התחלתי גם אני להיות מ'המתפללות'. הייתי הולכת מדי יום לבית הכנסת שהיה בבסיס, יושבת בצד וקצת מארגנת את עצמי: מתאפרת, מסתרקת ונהנית מהרעיון של פסק הזמן שניתן לי".

אלא שבשלב מסוים החלה מוריאל להבין שיש שם משהו מעבר. "הסתקרנתי", היא מודה. "שאלתי את החברה שלי: 'מה עושים בבית הכנסת? מה צריך לקרוא?'. היא פתחה לי את הסידור, ולראשונה בחיי נחשפתי לפסוקי קריאת שמע, לתפילת הבוקר ולבקשות האישיות שבתפילת שמונה עשרה. זה עניין אותי מאוד, ובעצם דרך המפגש הראשוני הזה עם התפילה התחלתי להתחזק".

בתוך זמן קצר עברה מוריאל ללמוד במדרשה. היא שקעה בשמיעת שיעורי תורה, ועד מהרה הפכה מהמאזינה לזו שמעבירה את השיעורים בעצמה. אט-אט התקבצו סביבה בנות, והיא החלה לחוש את הטעם המתוק של זיכוי הרבים. "התחלתי להבין כמה כוח יש במילה טובה שאני משמיעה, ברעיון מחזק שאני משתפת בו, ובאור שפתאום נדלק בעיניים של מי שמקשיבה לי. התרגשתי מאוד כשבנות סיפרו לי שהן מתחזקות בזכותי, והבנתי שחלק מהייעוד שלי בעולם הוא להביא חיזוק, להלהיב את אלו שסביבי ולעורר בהם את ההתלהבות בעבודת השם ובקרבה לבורא עולם".

בשלב זה, חיפשה מוריאל דרך להעניק לשליחות ערך מוסף מעשי. "מכיוון שאני מגיעה מבית של תכשיטנים, וההורים שלי הם יצרני תכשיטי כסף, הרגשתי שהדברים האלו יכולים להשתלב יחד בצורה מופלאה. שמתי לב לדבר מעניין: אנשים רבים שפגשתי נשאו קעקועים על גופם. הם הסבירו לי שזה הגיע מתוך רצון לעורר את הגוף וליצור בו משמעות כלשהי. הכאיב לי מאוד לשמוע את זה. החלטתי לקחת את הרצון הזה למקום אחר, קדוש וטהור יותר. כך, למשל, ייצרתי תכשיט עדין שחרוט עליו הפסוק 'אין לך יפה מן הצניעות'. ייעדתי אותו במיוחד לנשים שסיפרו לי שהן קיבלו על עצמן קבלה בנושא הצניעות. במקרה אחר, מישהי שביטלה את נישואיה ברגע האחרון הזמינה לעצמה טבעת שחרוט עליה 'הכל לטובה'. נשים מספרות לי שהענידה של התכשיטים הללו מעוררת בהן הרהורי תשובה, מחזקת אותן וממש מעוררת את הלב, ואני מתמלאת שמחה לשמוע את זה".

מוריאל אינה נחה לרגע ומשתדלת להמשיך להפיץ אמונה. "אם מישהי מהבנות לוקחת על עצמה קבלה רוחנית לארבעים יום ועומדת בה בהצלחה, היא כותבת לי על כך ואני שולחת לה מתנה יפה ממני כדי לעודד ולחזק אותה. כך אני משתדלת לדרבן ולחזק". 

ההורים שלי הם יצרני תכשיטי כסף, הרגשתי שהדברים האלו יכולים להשתלב יחד בצורה מופלאה

"לא שרפתי קשרים"

"כמובן שעם ההתחזקות התחלתי להחליף את המעגל החברתי שלי", ממשיכה מוריאל לספר. "זה לא נעשה מתוך רצון לעזוב ולהתנתק, אלא שהחברות שלי המשיכו ללכת למסיבות בנמל תל אביב, ואילו אני עברתי ללמוד במדרשה. בכל זאת, עד היום יש לי כמה חברות טובות מהעבר שאני נמצאת איתן בקשר מצוין, למרות שאינן דתיות. לא שרפתי קשרים עם אף אחת, פשוט עברתי לצעוד קדימה, כי הרגשתי שנפתח לפניי עולם עצום שעד אז בכלל לא הכרתי".

ואיך הגיבו ההורים?

"אמא שלי היא אישה מאוד רוחנית, ולא היה אכפת לה שאני לוקחת את הרוחניות הזו לכיוון אחר משלה. אבא שלי, לעומתה, פחות אהב את זה בתחילה. הוא היה בטוח שזה שלב זמני שיעבור לי, ושעוד כמה שנים אצחק על מה שעבר עליי, הוא לא האמין שזה יישאר. אבל הוא הסתגל לבסוף למצב. כיום הוא נדרש להסתגל לכך שגם אחותי הקטנה התחזקה בעקבותיי, והיא שומרת שבת ומקפידה על צניעות".

בסך הכל חשבתי להתחזק קצת (אילוסטרציה)

מוריאל מדגישה: "אני חייבת לציין כי לאורך כל התהליך שעברתי בדרכי בתשובה, שמעתי סביבי לא מעט סיפורים כואבים על ילדים שהתחזקו ובעקבות כך התנתקו מההורים שלהם. זה הכאיב לי מאוד. ההורים שלי הם האנשים הכי חשובים לי בעולם, והיה לי ברור מהרגע הראשון שיש דרך להמשיך לשמור על קשר קרוב ולכבד אותם. אין שום סיבה שהדת והמשפחה יתנגשו".

כיום, עשר שנים אחרי שהחלה את צעדיה בעולם התשובה, מוריאל נמצאת במקום שונה לחלוטין. היא מתגוררת עם משפחתה בקהילה החרדית הצעירה בהרצליה (בראשותו של הרב שמואלי), ומרגישה שהמגורים שם הם עבורה שליחות ענקית.

"בעלי גם כן חזר בתשובה", היא מגלה, "והשדכנית שלנו הייתה לא אחרת מאשר הרבנית לסרי, אשתו של הרב מיכאל לסרי. קדם לכך סיפור מדהים: הכרתי אותה בסמינר למתחזקים שהשתתפתי בו, סיפרתי לה שיש לי קשר עם הרבה בנות, ומאז בסייעתא דשמיא עשינו לא מעט שידוכים ביחד. באחד הימים הפתיעה אותי הרבנית כשסיפרה לי שיש לה בחור שנראה לה שיכול להתאים לי, וכך היא הכירה לי את בעלי.

"האמת היא שזה היה מפתיע ממש. אמנם חזרתי בתשובה, אך לא העליתי בדעתי לרגע שאכיר את בעלי דרך שידוך. בהתחלה נבהלתי מהרעיון הזה, של להיפגש כמה פעמים ומיד להחליט שרוצים להתחתן, הרי לא באתי מהעולם הזה. אבל זה בדיוק מה שקרה גם אצלי: נפגשנו כמה פעמים, הרגשנו שזה זה, והחלטנו לסגור. אחרי כמה חודשים התקיימה החתונה – בהפרדה מלאה ובכשרות מהודרת. עד היום אני לא מאמינה שהגעתי למקום הזה. בסך הכל חשבתי להתחזק קצת, והנה הפכתי לאישה חרדית לכל דבר, נשואה לבעלי היקר ואמא לארבעה ילדים נהדרים". 

נשים מספרות לי שהענידה של התכשיטים הללו מעוררת בהן הרהורי תשובה

לחזק ולהתחזק

בנוסף לעיסוקה המקצועי בתחום התכשיטים, מוריאל הפכה לשדכנית נמרצת בזכות עצמה. "אני זוכה לעשות לא מעט שידוכים, ואפילו יש לנו כבר זוג בתוך הקהילה שלנו בהרצליה שבעלי ואני שידכנו. אנו פוגשים אותם מקרוב, רואים איך הקימו את ביתם, ויש להם אפילו ילדים בגן יחד עם הילדים שלנו. זה מביא לנו המון סיפוק, שמחה ואושר".

לצד זאת, היא התמחתה בפסיכולוגיה יהודית, ומשתדלת לנצל את הכלים שרכשה כדי לטפל בנשים ולעזור להן. "אני עושה זאת בהתנדבות – פוגשת נשים שמגיעות אליי לשיעורי תורה, ומשתדלת לעזור ולתמוך. נשים צוחקות איתי לפעמים ואומרות שאי אפשר לעבור תהליך התחזקות בלי להתכתב איתי, אבל בסופו של דבר, בראש ובראשונה אני המרוויחה העיקרית. לחיות בתוך עולם של חיזוק, נתינה וקדושה – זה דבר שיש לו אך ורק מעלות. אין לי בכך בכלל ספק".