ה"גייזר" שמטייל בעצמו: תופעת הטבע הנדירה שמבלבלת מדענים

בלב עמק אימפריאל, אזור מדברי הידוע בשדות חקלאיים ובתחנות כוח גיאותרמיות, נמצא אחד מפלאי הטבע המוזרים ביותר בצפון אמריקה שכבר עלו למדינה מיליוני דולרים של נזק: למרות שמו, גייזר נילנד (Niland Geyser) אינו גייזר אמיתי. למעשה מדובר במעיין בוץ פעיל אך כזה שמתנהג באופן חסר תקדים: הוא נע באיטיות על פני הקרקע.

זוהי התופעה הראשונה שתועדה בעולם שבה בריכת בוץ שלמה משנה את מיקומה באופן קבוע ובקצב שניתן למדידה.

מהו בעצם "גייזר" נילנד?

בריכות בוץ נפוצות באזורים גיאותרמיים, שבהם מי תהום עולים אל פני הקרקע ומתערבבים במשקעים עדינים ובגזים כמו פחמן דו־חמצני. התוצאה היא בריכה מבעבעת של בוץ ומים. בניגוד לגייזרים המוכרים, המתפרצים בלחץ רב ובטמפרטורות גבוהות, בריכת הבוץ של נילנד כלל אינה רותחת.

טמפרטורת המים בה עומדת על כ־27 מעלות בלבד, ולכן חוקרים רבים מעדיפים להגדיר אותה כמעיין בוץ ולא כגייזר. ובכל זאת, היא פולטת כ־150 אלף ליטרים של מים מדי יום - כמות עצומה ביחס לבריכות בוץ רגילות.

התופעה קיימת באזור כבר עשרות שנים, אך רק סביב שנת 2015 הבחינו החוקרים במשהו בלתי צפוי: במקום להישאר באותו מקום, בריכת הבוץ החלה לזחול באיטיות לכיוון דרום־מערב. בתחילה היא התקדמה בכמה מטרים בלבד בכל שנה, בהמשך הקצב הלך וגבר, ובשנים האחרונות היא כבר נעה בקצב של כשלושה מטרים בחודש - מהירות יוצאת דופן בהחלט לדברי גיאולוגים. 

מיליוני דולרים של נזק

למרות שהבריכה נעה באיטיות, היא אינה עוצרת בפני דבר. בשנת 2018 היא התקרבה למסילת הרכבת של Union Pacific Railroad, אחד מנתיבי המטען החשובים בארצות הברית. כדי למנוע את קריסת המסילה נאלצה החברה להקים גשר זמני ולהזיז חלק מהמסילה בעלות של מיליוני דולרים.

גם כביש המדינה 111, המשמש עורק תחבורה מרכזי באזור, הוסט ממקומו לאחר שהבריכה החלה להתקרב אליו. בדרכה פגעה התופעה גם בכבלי תקשורת תת־קרקעיים, קווי גז ומערכות השקיה.

למה היא בכלל זזה?

השאלה הזו מעסיקה את המדענים כבר עשרות שנים, ולמרות המחקרים הרבים, עדיין אין להם תשובה חד משמעית.  אחת ההשערות המובילות היא שמתחת לפני הקרקע עובר מעין צינור טבעי שנחצב בתוך שכבות הקרקע הרכות. בתוך הצינור זורמים כנראה מים וגז עשיר בפחמן דו־חמצני, ועם הזמן הזרימה שוחקת את חלקו העליון של הצינור, בעוד שמשקעים מצטברים בחלקו התחתון. כתוצאה מכך נתיב הזרימה משתנה בהדרגה, והפתח שבו המים והבוץ יוצאים אל פני הקרקע "נודד" ממקום למקום. החוקרים מכנים את התהליך הזה מודל השחיקה (Sapping Model).

האם זה קשור לרעידות אדמה?

באופן מפתיע החוקרים לא מוצאים קשר בין הגייזר לרעידות אדמה. האזור נמצא סמוך לסן אנדראס, אחד מקווי השבר הפעילים בעולם, אך מומחי השירות הגיאולוגי של ארצות הברית מדגישים כי אין ראיות לכך שתנועת בריכת הבוץ קשורה לעלייה בפעילות הסייסמית או לרעידת אדמה גדולה שמתקרבת. ייתכן גם שהבוץ נע לאורך סדקים שנוצרו בעקבות אגם ישן באזור, שהתייבש והשאיר אחריו חריצים עמוקים בקרקע.

במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים לעצור את התקדמות הבריכה. מהנדסים התקינו מחסומים תת־קרקעיים, שאבו מים ואף חפרו תעלות במטרה להסיט את הזרימה אלא שכל הפתרונות פעלו רק לזמן קצר, ובסופו של דבר בריכת הבוץ המשיכה לנוע כאילו שום דבר לא יכול באמת לעצור אותה. 

למרות שמדובר באחת התופעות הגיאולוגיות המתועדות ביותר בארצות הברית, המדענים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע היא נעה, מתי תיעצר ואם בכלל.