לא רק בים: המקום שבו ילדים קטנים נמצאים בסכנה הגדולה ביותר

טביעה היא אחת התאונות הקטלניות ביותר בקרב ילדים, ולעיתים היא מתרחשת בשקט מוחלט, ללא צעקות או סימני מצוקה בולטים. כעת מזהירים רופאי ילדים בארצות הברית כי לאחר שנים של שיפור, מספר מקרי הטביעה בקרב ילדים שוב נמצא במגמת עלייה. לפי נתוני הרשויות בארצות הברית, בין 4,000 ל־5,000 בני אדם טובעים מדי שנה. רובם מבוגרים שטובעים באגמים, בנהרות או בים, אולם כאשר מדובר בילדים, התמונה מדאיגה הרבה יותר.

טביעה היא גורם המוות מספר אחת בקרב ילדים בני שנה עד ארבע, ונמצאת גם בין גורמי המוות המרכזיים בקרב ילדים בני חמש עד ארבע עשרה. ד"ר רוהיט שנוי, שעומד בראש מסמך אזהרה חדש של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, מסביר כי כל שנייה קריטית. לדבריו, חילוץ מהיר והחייאה מיידית יכולים להיות ההבדל בין חיים למוות או בין החלמה לנכות קשה לכל החיים.

אחד הסיפורים המזוהים ביותר עם המאבק למניעת טביעות הוא סיפורו של סטואי לאונרד. סטואי היה בן 21 חודשים בלבד כאשר טבע בשנת 1989 במהלך חופשה משפחתית באי סנט מרטן שבקריביים. בני המשפחה חגגו יום הולדת לאחותו הגדולה, ובזמן הזה האב היה עסוק בקישוט המקום בבלונים, האם אפתה עוגה, ובסביבת הבריכה הסתובבו קרובי משפחה נוספים.

כל אחד מהם היה בטוח שמישהו אחר משגיח על הפעוט. "רק אחר כך הבנו שמעולם לא שאלנו אחד את השני: 'אתה שומר עליו?'", סיפרה האם קים לאונרד. לאחר כמה דקות הבחינו המבוגרים שסטואי נעלם. האב היה זה שמצא אותו צף עם פניו כלפי מטה במים. האסון הוביל את בני הזוג להקים קרן הפועלת למניעת טביעות, מממנת שיעורי שחייה לילדים ומקדמת הסברה בנושא בטיחות במים.

למה מספר הטביעות שוב עולה?

בשנות השמונים טבעו בארצות הברית כ־2,000 ילדים מדי שנה. הודות לקמפיינים ציבוריים, הרחבת שיעורי השחייה וחוקים שחייבו גידור בריכות פרטיות, מספר מקרי הטביעה ירד לפחות מאלף בשנה בתחילת שנות האלפיים. בין השנים 2000 ל־2019 נרשמה ירידה של כ־38 אחוזים. אלא שאז הגיעה מגפת הקורונה.

שיעורי שחייה הופסקו, הכשרת מצילים נפגעה, ובמקומות רבים נוצר מחסור במצילים. במקביל נבנו בריכות פרטיות רבות יותר, וילדים בילו זמן רב יותר בבית ובחצר. כתוצאה מכך עלה מספר מקרי הטביעה של ילדים מ־756 בשנת 2019 ל־865 בשנת 2024. רוב הקורבנות היו ילדים מתחת לגיל חמש.

למרות שנתונים ראשוניים משנת 2025 מצביעים על ירידה מסוימת, מומחים מדגישים כי עדיין מוקדם לדעת אם מדובר בשינוי מגמה. באקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים מדגישים כי אין אמצעי בטיחות שיכול להחליף השגחה של מבוגר, ולכן בשנים האחרונות פותחו צמידים ואזעקות המתריעים כאשר ילד נכנס למים, אך היצרנים עצמם מדגישים כי מדובר באמצעי נוסף בלבד ולא בתחליף להשגחה רציפה.

המומחים ממליצים גם על גידור מלא של בריכות פרטיות, שערים הננעלים אוטומטית, שימוש באפודי הצלה במקומות המתאימים, הקפדה על תקני מצילים ושיעורי שחייה כבר בגיל צעיר.

"תעזבו את הטלפון"

סטו לאונרד, אביו של סטואי, ממשיך עד היום להעביר את המסר להורים. לדבריו, שיעורי שחייה הם אחת המתנות החשובות ביותר שאפשר להעניק לילד. "אני אוהב בלט, קראטה וטניס," אמר. "אבל רק שיעורי שחייה יכולים להציל את החיים של הילד שלכם", הוא אומר. הקרן שהקים כבר מימנה יותר מ־250 אלף שיעורי שחייה לילדים ואף פתחה שני בתי ספר לשחייה.

המסר החשוב ביותר שלו פשוט וברור: "כאשר הילדים ליד הבריכה, כבו את הטלפונים. אל תקראו ספר, אל תשוחחו עם חברים ואל תניחו שמישהו אחר משגיח. טביעה מתרחשת כהרף עין".

סימני האזהרה שכל הורה צריך להכיר

בניגוד למה שרואים לעיתים בסרטים, טביעה בדרך כלל אינה מלווה בצעקות או בתנועות דרמטיות. פעמים רבות הילד שוקע בשקט, ולכן חשוב במיוחד:

• להשגיח על ילדים באופן רציף כשהם ליד מים, גם אם הם יודעים לשחות.
• לא להשאיר פעוטות ללא השגחה אפילו לרגע באמבטיה, בבריכה או ליד מקור מים. גם לא עם גלגל ים או מצופים.
• להקפיד על גידור תקני סביב בריכות פרטיות.
• לרשום ילדים לשיעורי שחייה בהתאם לגילם ולהמלצות אנשי המקצוע.
• ללמוד החייאה בסיסית, שכן תגובה מהירה עשויה להציל חיים.

"טביעה היא תאונה שניתן למנוע במקרים רבים. שילוב של השגחה רציפה, סביבת מים בטוחה והקניית מיומנויות שחייה עשוי לעשות את ההבדל בין בילוי קיץ מהנה לבין טרגדיה שאפשר היה למנוע", הוא מסכם.