האם הניסיון להבין הכול הורס את הזוגיות?

לפני כמה שנים ישב אצלי זוג שנשוי למעלה מעשרים שנה. במהלך הפגישה האישה סיפרה בכאב שהיא מרגישה שבעלה אינו מבין אותה. "אני מדברת, מסבירה, משתפת, ובסוף הוא תמיד אומר שאני מגזימה". הבעל, מצדו, נראה מופתע לחלוטין. "אני באמת לא מבין מה היא רוצה ממני", אמר. "אני עובד קשה, עוזר בבית, דואג למשפחה, אז למה היא מרגישה לבד?".

ככל שהשיחה התקדמה, הבנתי ששניהם אינם רבים על העובדות. הם רבים על הפרשנות. כל אחד מהם מסתכל על המציאות דרך העולם הפנימי שלו, דרך החוויות שצבר במשך השנים, דרך הצרכים והרגישויות שלו. כל אחד בטוח שהוא רואה את התמונה כפי שהיא באמת, ומתקשה להבין כיצד האדם שיושב מולו רואה תמונה אחרת לגמרי.

זוהי אחת התופעות הנפוצות ביותר שאני פוגש בקליניקה. בני זוג משקיעים שעות ארוכות בניסיון להבין זה את זה, אך פעמים רבות הניסיון הזה הופך לחקירה, לביקורת או למאבק.

במקום להקשיב, מנסים להוכיח. במקום לקבל, מנסים לשכנע. במקום להתקרב מתרחקים.

האמת היא שיש דברים רבים שאיננו יכולים להבין עד הסוף. גם לאחר שנים של חיים משותפים, אדם נשאר במידה מסוימת עולם בפני עצמו. לכל אחד יש זיכרונות, פחדים, פצעים, חלומות ורגישויות שהאחר לעולם לא יוכל לחוות בדיוק כפי שהוא חווה אותם. דווקא הניסיון להבין הכול עלול להפוך למלכודת.

אני זוכר אישה שסיפרה לי שבכל פעם שהיא נפגעת ממשהו שבעלה אומר, הוא מיד מתחיל להסביר לה מדוע היא לא אמורה להיפגע. מבחינתו הוא מנסה לעזור. מבחינתה הוא מבטל את רגשותיה. באחת הפגישות אמרתי לו: "אולי במקום להסביר לה למה היא לא צריכה להרגיש כך, פשוט תהיה אתה בתוך התחושה?", הוא שתק לרגע ואמר: "מעולם לא חשבתי על זה."

באותו רגע חל שינוי קטן אך משמעותי. הוא הפסיק לנסות להבין הכול. הוא התחיל להקשיב.

נדמה לי שזה אחד הסודות הגדולים של זוגיות טובה. לא כל דבר חייב להיות מובן כדי להיות מכובד. לא כל רגש חייב להיות מוסבר כדי להיות אמתי. לפעמים בן הזוג אינו זקוק להסבר, אלא לנוכחות. לא לפתרון, אלא להקשבה. לא לצדק, אלא להבנה אנושית פשוטה.

כאשר מפסיקים לנסות להבין הכול, קורה דבר מעניין. מפסיקים להילחם על מי צודק. מפסיקים לחפש אשמים. מפסיקים למדוד כל מילה וכל תגובה. במקום זאת מתחילים לשאול שאלות, לגלות סקרנות, ולהתעניין באמת בעולמו של האחר.

זוגיות אינה נבחנת ביכולת שלנו להבין את בן הזוג באופן מושלם. היא נבחנת ביכולת שלנו לתת מקום גם למה שאיננו מבינים. דווקא שם, במקום שבו מסתיימת הדרישה להסברים ומתחילה הקבלה, נולדת הקרבה האמתית.

בסופו של דבר, אהבה אינה בנויה רק מהבנה. היא בנויה גם מענווה. מהיכולת לומר "אני לא בטוח שאני מבין אותך עד הסוף, אבל חשוב לי להיות לצדך". וכאשר אדם מרגיש שמכבדים את עולמו גם בלי להבין אותו לחלוטין, הוא נפתח, נרגע ומרגיש בטוח יותר בקשר.

אולי זו התשובה לשאלה שבכותרת. כשמפסיקים לנסות להבין הכול, הזוגיות אינה נעשית חלשה יותר. להפך. היא נעשית אנושית יותר, רגועה יותר, ובעיקר – אוהבת יותר.

ד"ר יעקב ארנברג הוא מייסד מכון להכשרת יועצים זוגיים ומשפחתיים ומנחים, ומנהל קליניקה לייעוץ זוגי