מאות חכמים, אלפי חידושים ומהפכה אחת: 7 עובדות על בעלי התוספות

1. בעלי התוספות הוא כינוי לכ-300 תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות ה-12 וה-13 בצרפת, גרמניה ומרכז אירופה, ומיעוטם באיטליה ואנגליה. השפעתם על עולם התורה בכלל, ועל עולם התלמוד הבבלי וההלכה בפרט, הייתה מכרעת.

2. יצירתם המפוארת של בעלי התוספות לא צמחה במגדל שן של שקט ושלווה, אלא באחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה היהודית באירופה - ימי מסעי הצלב וגזירות תתנ"ו ואילך. חכמים רבים המוזכרים בתוספות חוו על בשרם את הרדיפות, וחלקם אף מסרו נפשם על קדושת השם. רבנו תם ניצל בנס ממוות במהלך מסע הצלב השני, ותלמידים בולטים כמו רבי יעקב מאורליינש ורבי יום טוב בן יצחק מיואני נהרגו על קידוש השם באנגליה. למרות הרדיפות, חורבן בתי המדרש והטלטלות, המשיכו בעלי התוספות לפתח את שיטת העיון המעמיקה ביותר, והוכיחו כי כוחה של תורה חזק מכל תהפוכות הזמן.

3. דפי התלמוד הבבלי מוכרים בימינו במבנה אחיד, שבו הטקסט התלמודי מוקף בשני פירושיו החשובים ביותר. בצד הפנימי מוצג פירוש רש"י, ובצד החיצוני פירוש "בעלי התוספות" ובלשון העם התוספות או תוספות.

4. ראשוני בעלי התוספות היו תלמידיו של רש"י שכתבו הערות לפירושו. בהמשך התרחבה פרשנותם, והם יצרו יחד בניין פרשני מפואר עם שיטות ייחודיות. בעלי התוספות כתבו פרשנות לרוב מסכתות התלמוד הבבלי. הם כתבו גם פרשנות לתורה, אולם מרבית החיבורים הללו לא נשמרו ולא נערכו.

5. לנוכח מספרם הרב של בעלי התוספות, הם היו פזורים בבתי מדרש רבים בעיירות שונות, שם פלפלו בסוגיות בתלמוד הבבלי, השוו אותן לסוגיות בירושלמי, ועסקו בספרות התנאים ובתוכה המשנה, התוספתא ומדרשי ההלכה. בעלי התוספות דנו רבות בפירושים לתלמוד שנכתבו בדורות שקדמו להם, ולעיתים קרובות חלקו עליהם.

בשיטתם הדגישו בעלי התוספות את ההרמוניזציה, כלומר הם נהגו להקשות בין סוגיות וליישב את הקושיות כדי להוכיח שאין סתירה בין המקורות. בבתי המדרש ישבו התלמידים וחכמי הישיבות יחד עם מוריהם ורבניהם, התווכחו והתפלפלו על פירוש התלמוד, ומפרשיו שקדמו להם (כגון רבנו חננאל ורש"י). דרך לימודם דמתה לזו של האמוראים בישיבות בבבל.

התלמידים היו רושמים לעצמם רשימות על המשא ומתן ההלכתי על התלמוד, ועל השקלא והטריא המפולפל שהתנהל בישיבה. הם עברו מישיבה לישיבה, ולכל מקום אליו הגיעו הביאו איתם את חידושי בתי המדרש שבהם שהו. חידושים אלו צוינו כתוספות של בית מדרש פלוני. כך הופיעו קובצי תוספות רבים, כאשר כל אחד נושא עליו את שם בית המדרש ממנו שוכתב תוכנו.

התוכן שעמד לנגד עיניהם של בעלי התוספות היה רב: נוסף לתלמוד, הם עסקו בכל פירוש וחיבור שנתחברו אחרי חתימת התלמוד, ולכן לימודם היה מקיף ורב ממדים. הם השוו סוגיות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, השוו ברייתות, תוספתאות ומדרשי הלכה. כמו כן, בעלי התוספות בדקו את הנוסחאות וקבעו את הנוסחה הנכונה.

6. עליית בעלי התוספות לארץ ישראל, המוכרת בדברי הימים כ"עליית שלוש מאות הרבנים", התרחשה בתחילת המאה ה-13, והיוותה אירוע מכונן בתולדות היישוב היהודי בארץ. בראש גל העלייה הגדול עמדו מגדולי חכמי התוספות של אותה תקופה, בהם רבי שמשון משאנץ (מגדולי תלמידיו של ר"י הזקן ומחבר תוספות שאנץ) ואחיו רבי יצחק הבחור. יחד עמם עלה גם רבי יהונתן מלוניל, מחכמי פרובאנס המפורסמים שעמד בקשר מכתבים הדוק עם הרמב"ם. החכמים והתלמידים, שהגיעו מקבוצות שונות בצרפת ובאנגליה, התיישבו בתחילה בירושלים ולאחר מכן הקימו מרכז תורני מפואר בעיר הנמל עכו, שהייתה אז עיר הבירה המנהלית והכלכלית של האזור. ישיבתם של בעלי התוספות בעכו הפכה למרכז רוחני אליו נהרו תלמידים מכל רחבי הארץ והתפוצות, והיא חידשה את הקשר הלמדני הישיר בין מסורת הלימוד של אשכנז וצרפת לבין תורת ארץ ישראל.

7. בין בעלי התוספות המפורסמים ביותר בולטים בני משפחתו של רש"י, ובמיוחד שלושת נכדיו: רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם, 1160-1080) הידוע גם בפירושו לתורה, שאף השלים חלקים שהיו חסרים בפירוש רש"י לתלמוד במסכתות פסחים ובבא בתרא; רבי יצחק בן מאיר (ריב"ם, 1135-1095); ורבי יעקב בן מאיר (רבנו תם, 1171-1100). אחיינו ותלמידו של רבנו תם, רבי יצחק בן שמואל (1190-1115) הידוע גם בכינוייו רבי יצחק הזקן, ר"י הזקן או ר"י, התפרסם כאחד מגדולי בעלי התוספות.

בעלי תוספות מפורסמים נוספים:

• רבי יוסף בן יצחק (רבי יוסף בכור שור מאורליאנש), תלמיד רבנו תם.
• רבי יוסף בן משה מטרוייש (ר"י פורת), תלמיד הרשב"ם.
• רבי אליעזר ממיץ בן שמואל, תלמיד רבנו תם, מחבר ספר יראים.
• רבנו פטר בן יוסף, תלמיד רבנו תם, נהרג על קידוש השם בקרנטן בעת מסע הצלב השני.
• רבי משה מקייב שברוסיה, תלמיד רבנו תם.
• רבי יצחק מארץ הגר (הונגריה), תלמיד רבנו תם.
• רבי שמשון בן יוסף מפלייזא, גיסו של רבנו תם, סבו של הר"ש משאנץ והריצב"א.
• רבי יום טוב מפלייזא שזוהה על ידי חוקרים רבים כרבי יום טוב בן הריב"ן, נכדו של רש"י.
• רבנו חיים בן חננאל הכהן מפריז, תלמיד רבנו תם.
• רבי משה בן אברהם מפונטייזא, תלמיד רבנו תם.
• רבי משולם בן נתן מנרבונא ומלון.
• רבי יעקב מאורליינש, תלמיד רבנו תם, מכונה רבנו תם דאורליאנש, נהרג על קידוש השם בלונדון ביום הכתרתו של המלך ריצ'רד הראשון ("לב הארי").
• רבי יום טוב בן יצחק מיואני(אנ'), תלמיד רבנו תם, נהרג על קידוש השם בטבח יהודי יורק באנגליה.
• ר"י הזקן ותלמידיו.
• רבי יצחק בר שמואל, הר"י הזקן מדנפירא – בן אחותם ותלמידם של הרשב"ם ורבנו תם. חי במאה השתים עשרה. המחבר הראשון של התוספות, מכונה גם "בעל התוספות".
• רבי אלחנן בנו של ר"י הזקן.
• רבי שמואל בן אלחנן, נכדו של ר"י הזקן.
• רבי יצחק בן אברהם משאנץ - הריצב"א, אחיו של הר"ש משאנץ, תלמיד ר"י הזקן.
• רבי שמשון בן אברהם משאנץ (ר"ש משנץ) - תלמידו של ר"י הזקן, מחבר תוספות שאנץ. פעל במאה השלוש עשרה. חיבר גם פירוש למשנה לסדרים זרעים וטהרות. עלה לארץ ישראל בשנת 1211.
• רבי ברוך בן יצחק מוורמיזא, תלמיד ר"י הזקן, מחבר ספר התרומה, והתוספות למסכת זבחים.
• רבי שמשון מקוצי - הש"ר מקוצי (ש"ר הם ראשי תיבות רבי שמשון), תלמיד ר"י הזקן.
• רבי אליעזר בן שמואל מוורונה.
• רבי יהודה בן יצחק שירליאון מפריז, מגדולי תלמידי ר"י הזקן וראש ישיבת פריז.
• רבי יחיאל מפריז בן יוסף, תלמיד רבי יהודה שירליאון.
• רבי משה מקוצי, גיסו של רבי שמשון מקוצי, תלמיד ר"י שירליאון, מחבר ספר מצוות גדול - סמ"ג.
• רבי יצחק בן משה מבוהמיה ווינה, מחבר ספר אור זרוע, תלמיד הראבי"ה, ר"י שירליאון, והשר מקוצי.
• רבי עזרא הנביא ממונקטור.
• רבי אליעזר מטול - תלמיד ר"י הזקן, מחבר תוספות למסכת ביצה.
• רבי משה בן שניאור מאיברא, תלמיד הר"ש משאנץ, רבו של רבנו יונה גירונדי.
• רבי שמואל בן שניאור מאיברא, אחיו של רבי משה.
• רבי יצחק בן שניאור מאיברא - הר"י מאיברא, אחיו של רבי משה.
• רבי יצחק בן אשר הלוי - ריב"א, תלמידו של רש"י, ראשון בעלי התוספות באשכנז.
• רבי יעקב בן יצחק הלוי - יעב"ץ, מאשכנז.
• רבי אליעזר בן נתן - הראב"ן, מחבר ספר אבן העזר.
• רבי שמואל בן נטרונאי, חתנו של הראב"ן.
• רבי יואל בן יצחק הלוי, חתנו של הראב"ן ואביו של הראבי"ה.
• רבי יצחק בן מרדכי מרגנשבורג - ר"י בר מרדכי, תלמיד ריב"א ורבנו תם, מוזכר פעמים רבות בתוספות וספרי הראשונים. תלמידיו הם רבי יואל הלוי אבי הראבי"ה, והרוקח.
• רבי משה מרגנשבורג תלמיד ריב"א.
• רבי אליעזר בן יואל הלוי - הראבי"ה, נכדו של הראב"ן, מחבר ספרי אבי העזרי ואביאסף.
• רבי שמחה משפיירא.
• רבי שמואל החסיד בן קלונימוס הזקן משפיירא, ראשון חסידי אשכנז, אביו של רבי יהודה החסיד.
• רבי יהודה בן שמואל - רבי יהודה החסיד, מחבר ספר חסידים.
• רבי אלעזר בן יהודה מגרמייזא, תלמיד רבי אליעזר ממיץ, ורבי יהודה החסיד, מחבר ספר הרוקח.
• רבי אפרים בן יצחק מריגנשבורג.
• רבי מאיר בן קלונימוס משפירא.
• רבי יהודה בן קלונימוס משפירא.
• רבי חזקיה ממאגדבורג.
• רבי מאיר בר ברוך, מהר"ם מרוטנבורג - מאחרוני בעלי התוספות.
• רבי אליעזר מביה"ם (בוהמיה).
• רבי משה ברבי יעקב מפיה"ם (בוהמיה).
• ר' אליעזר בר' יצחק מביהם (פראג).
• ר' יצחק בן משה, ה"אור זרוע" (וינה).
• ר' פטר בן יוסף (קארינטייה שבאוסטריה).
• ר' יצחק הגר (הונגריה).
• רבי משה מקייב.
• רבי אליעזר מטוךּ (Touques) בן שלמה, אחיינו של רבי חזקיה ממאגדבורג, עורך רוב התוספות שבדפוסי התלמוד.
• רבי יצחק מקורביל, מחבר ספר מצוות קטן, הסמ"ק.
• רבנו פרץ מקורביל, תלמיד ר' שמואל מאייברא ור' יחיאל מפריז, עורך של התוספות.
• רבנו אשר בר' יחיאל, הרא"ש, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, עורך של התוספות.

קשה לדמיין את פניו של עולם התורה הנוכחי ללא המהפכה המחשבתית של בעלי התוספות. הדרך שבה בחור ישיבה פותח כיום מסכת, מקשה מדף לדף, מדייק בלשון הגמרא ומחלק בין מושגים, היא המשך ישיר של הדיונים שהתנהלו בבתי המדרש של רבנו תם ור"י הזקן.

דרך הלימוד של חכמי התוספות חרגה מגבולות הזמן והמקום; היא אומצה בחום על ידי גדולי חכמי ספרד, כמו הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם, עברה דרך פוסקי אשכנז המאוחרים, ועיצבה את הלמדנות הליטאית במאות השנים האחרונות. בעלי התוספות העניקו לעם ישראל לא רק פירוש, אלא את "שפת הלימוד" עצמה.

התוספות הארוך ביותר בש"ס: הסיפור המצמרר שמאחורי דף הגמרא