אלי שרעבי על החיים שאחרי השבי: "אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי"

שורד השבי אלי שרעבי התארח הבוקר (שלישי) באולפן 103fm. הוא סיפר על המציאות מאז שחרורו מהשבי בעזה, על האמונה שליוותה אותו לאורך התקופה הקשה ועל חייו החדשים שנבנים, צעד אחר צעד.

בריאיון חשף שרעבי כי דווקא בתוך תנאי הבידוד והלחץ, הייתה בו ודאות עמוקה כי ישוחרר מהשבי: "היה משפט שאפילו קצת עצבן את האחרים שהיו איתי בשבי - ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר. לי זה היה ברור לגמרי".

לדבריו, שוביו הפעילו טרור פסיכולוגי מתמשך וניסו לשבור את רוחם באמצעות מסרים קשים: "קשה מאוד באופן קבוע להתעלם מזה כשמספרים לך שהמשפחה שלך שכחה ממך ולאף אחד לא אכפת ממך". שרעבי הדגיש כי למרות זאת, בחר להיאחז באמון: "אמרתי שאין לי מושג מה הפוליטיקאים עושים, אבל יש גורמים מקצועיים שהולכים לישון אתנו וקמים אתנו, ואנחנו נשוחרר".

שרעבי תיאר את הניתוק המוחלט מהעולם החיצון: "לא ראיתי טלוויזיה לא שמעתי רדיו, אנחנו לא היינו חשופים", סיפר, והסביר כי ניסיונו וחייו הקודמים אפשרו לו להבין שתהליכים כאלה לוקחים זמן. הוא אמר: "זאת לא פיצה שמכניסים לתנור ותוך רבע שעה היא מוכנה. יש לי אמון גדול במערכת הביטחונית שלנו ובערכיות של מדינת ישראל שלא משאירה אף אחד מאחור".

בהמשך סיפר: "כשהייתי בשבי כל מה שחלמתי עליו הוא שאני חוזר, לוקח את ליאן והבנות, נותן להן שבוע-שבועיים לארוז וניסע לאנגליה, לחיות מאיפה שליאן הגיעה. את הבעתה שאני רואה בעיניים של הבנות שלי, לזה אני לא חוזר. על זה חלמתי כל הזמן, ודמיינתי את המפגש בגבול כשהן רצות אליי ואני אומר להן שאנחנו בעוטף יותר לא גרים. זה היה החלום שלי".

כיום, הוא מצוי בפרק חדש בחייו, הרחק מקיבוץ בארי שבו חי 35 שנה: "אני בעשייה כל הזמן - אין תלונות". הוא הוסיף: "אני בונה מחדש, אני בונה את המקום שלי מחוץ לקהילת בארי וזה לא פשוט אחרי 35 שנה". לדבריו, הבחירה להמשיך קדימה היא מודעת: "אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי".

בסיום הריאיון חזר שרעבי לרגעים הקטנים שהוא מתגעגע אליהם יותר מכול - ארוחות שישי, הנסיעות עם בנותיו והמוזיקה המשותפת. לדבריו, השיר "זה מתחיל בצעד" ליווה אותם והפך לביטוי לערכים ולחינוך שהעניק לבנותיו, ולדרך שבה הוא בוחר להמשיך גם היום.