זו לא חולשה, זו מערכת הפעלה שונה: למה נשים חוות יותר חרדה מגברים?

אם אי פעם מצאת את עצמך בשעת לילה מאוחרת, כשהמחשבות רצות בראש והלב דופק מהר מדי, את לא לבד. הסטטיסטיקה הרפואית והפסיכולוגית מוכיחה שנשים נוטות לחוות הפרעות חרדה בשיעור של כמעט פי שניים מגברים.

במשך שנים, החברה ניסתה למתג את הנתון הזה כ"רגישות יתר" או "חולשה נשית", אבל הגיע הזמן לשנות את הנרטיב. החרדה שאת חווה היא לא תקלה במערכת, היא עדות למורכבות האדירה של מערכת ההפעלה הנשית.

כדי להניח בצד את רגשות האשמה שנוטים להציף אותנו, אני מזמינה אותך לצלול פנימה ולהבין את שלוש השכבות המרכיבות את החוויה הזו: ההורמונלית, החברתית והרגשית.

1. השכבה ההורמונלית: סערה בכימיה של המוח

גוף האישה הוא יצירת מופת של מחזוריות. בניגוד למערכת ההורמונלית הגברית, שהיא יציבה יחסית (ליניארית), המערכת הנשית נמצאת בתנודה מתמדת.

• אסטרוגן ופרוגסטרון: ההורמונים הללו אינם משפיעים רק על הפריון; יש להם השפעה ישירה על אזורי המוח שאחראים על ויסות פחד וחרדה (כמו האמיגדלה). תנודות חדות ברמות ההורמונים, סביב המעגלים המשתנים של נשיותנו, בתקופות שאחרי לידה או בשלבי גיל המעבר, משנות את רמות הסרוטונין והדופמין, המכונים הורמוני האושר.

• הישרדות: מבחינה ביולוגית, מוחה של האישה חווט לעיתים קרובות להיות "סורק סיכונים" רגיש יותר, כחלק מהצורך להגן על הצאצאים. המערכת שלך פשוט רגישה יותר לשינויים בסביבה.

2. השכבה החברתית: נטל ניהול הבית

אנחנו חיות בעידן שבו מצופה מאישה להיות הכל: אשת קריירה הישגית, אמא נוכחת, רעיה מכילה, חברה תומכת ואישה ששומרת על מראה חיצוני מוקפד.

• עומס קוגניטיבי: החרדה הנשית נובעת לעיתים קרובות מניהול של אינספור רשימות בראש בו-זמנית. זה לא רק "מה צריך לעשות", אלא "לזכור מה כולם צריכים". העומס הזה יוצר מצב של דריכות מתמדת, שהיא המצע המושלם לצמיחת חרדה.

• ציפיות חברתיות: מגיל צעיר, נשים מחונכות להיות מרצות, קשובות לצרכי האחר לפני צרכיהן שלהן. הפחד לאכזב או לא להיות "מספיק טובה" הוא מנוע עוצמתי לייצור סטרס.

3. השכבה הרגשית: בינה יתרה ועומק רגשי

חז"ל לימדו אותנו כי "בינה יתרה ניתנה באישה". זוהי לא רק אינטליגנציה, אלא יכולת עמוקה לקרוא בין השורות, להבין דבר מתוך דבר ולחוש את הזולת ברבדים שאחרים מחמיצים. העומק הזה הוא ברכה, אך יש לו גם צד מאתגר.

• ספיגת רגשות: כשאנחנו חשות את הכאב של הילד, של הבעל או של הקולגה, המערכת העצבית שלנו מגיבה כאילו זה קורה לנו. החרדה היא לעיתים עודף רגש שנובע מאותה בינה ורגישות גבוהה, ואין לו לאן לצאת.

• הקול הפנימי: נשים נוטות יותר לחשיבת יתר וניתוח עצמי. כשהבינה היתרה מופנית פנימה בצורה של ביקורת עצמית נוקשה, החרדה עלולה לקפוץ לביקור.

למה חשוב להבין שזו לא "חולשה"?

כשאת אומרת לעצמך "אני חלשה כי אני בחרדה", את מוסיפה עוד שכבה של סבל על הכאב הקיים. האמת היא הפוכה. החרדה שלך היא סימן לכך שיש לך מערכת קליטה רגישה ומתקדמת. את חווה את העולם בעוצמה גבוהה. כשמבינים את המקורות שלה, הביולוגיים והחברתיים, אפשר להפסיק להילחם בחרדה ולהתחיל להקשיב לה.

תרגיל כתיבה: להפוך חרדה לתובנה

אני מזמינה אותך לקחת מחברת ועט ולהקדיש לעצמך 10 דקות של שקט. כתיבה היא כלי אימוני עוצמתי שמאפשר לנו להוציא את המחשבות מהראש אל הדף, ולראות אותן באור חדש.

עני על השאלות הבאות בכתיבה רציפה (בלי לצנזר את עצמך):

1. "מה החרדה שלי מנסה להגיד לי?": דמייני שהחרדה היא חברה שדואגת לך יתר על המידה. מה היא מנסה למנוע? מה היא מפחדת שיקרה?

2. זיהוי השכבות:

   • האם אני נמצאת כרגע בנקודה שבה המערכת הגופנית שלי סוערת או עוברת שינוי טבעי? כמו כן, סלחי לעצמך על הכימיה המשתנה בגופך.

   • איזה עומס קוגניטיבי אני סוחבת היום? רשמי 3 דברים שאת עושה עבור אחרים ושמכבידים עלייך.

   • איפה אני מנצלת את הבינה היתרה שלי לניתוח עצמי מחמיר במקום להבנה וחמלה?

3. הצהרת עוצמה: סיימי את הכתיבה במשפט הבא: "הבינה היתרה שלי היא הכלי שדרכו אני חווה את העולם; מותר לי להשתמש בה כדי להעניק לעצמי חמלה ושקט, בדיוק כפי שאני מעניקה לאחרים”.

לסיום, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך היום:

1. האם החרדה שאני מרגישה עכשיו קשורה לעומס שלקחתי על עצמי כדי לרצות אחרים?

2. איך הייתי מתייחסת לעצמי אם הייתי יודעת שהגוף שלי פשוט מנסה להגן עלי בדרכו המתוחכמת?

זכרי: חרדה היא לא פגם בייצור, היא מערכת התראה שמבקשת ממך לעצור, לנשום ולהחזיר את הפוקוס לעצמך.

שירה פריאנט, יוצרת תוכן ומשוררת, מאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות, בשילוב כתיבה ככלי להתבוננות ולצמיחה.

רוצה שאכתוב על נושא מסוים? יש לך שאלה שאת רוצה לשאול? כתבי לי מייל shira.milatova@gmail.com