קביעת עיתים לתורה: 10 עובדות על העוגן היומי עם הרווח העצום

לפעמים נדמה שלימוד תורה שייך רק לישיבות ולמי שיש להם יום פנוי לכך. אבל האמת הפשוטה והיפה היא שלכל אחד, ממש לכל אחד, יש חלק בתורה. בין אם אתה מתחזק שעושה את צעדיו הראשונים, בחור שמחפש כיוון, פנסיונר שמבקש משמעות, שכיר במרוץ החיים או עצמאי שמנווט בין עסקים למשפחה - הקב"ה לא מבקש שעה ארוכה, אלא קביעות קטנה שמחזיקה עולם שלם. אפילו כמה דקות ביום, אבל כל יום, יוצרות קשר חי, יציב ומשמח עם התורה. וכשזה נעשה במסגרת של שיעור קבוע, עם עוד אנשים, הכוח מוכפל, הלב מתחזק, והחיבור הופך ממשי. נסו והיווכחו עד כמה היציבות, ההחלטה, והנאמנות הקטנה הזאת מוסיפה אור לחיים של כל יהודי, בכל גיל ובכל מצב.

הנה 10 עובדות שכתב החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" אודות חשיבותו של לימוד התורה, וכוחו האדיר של לימוד יומי קבוע:

1. "הנה עצם גודל חיוב האדם ללמוד התורה הוא ידוע לכל, שאין לך אדם בעולם שהוא פטור מזה, וכמו שכתב הרמב''ם (פרק א' מתלמוד תורה הלכה ח'): 'הכל חייבין בתלמוד תורה: בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל ייסורים, בין בחור, בין זקן גדול, בין בעל אישה ובנים, אפילו עני המחזיר על הפתחים - חייב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח'): ''והגית בו יומם ולילה'".

2. ממשיך החפץ חיים וכותב: "והתחלת דינו של אדם לעתיד לבוא הוא על שאדם מתרשל מלקבוע עיתים לתורה, וכמו שאמרו חז''ל (קדושין מ'): 'אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר (משלי י"ז י"ד): 'פוטר מים ראשית מדון' (היינו, על מה שפטר עצמו ממים, שמרמז על תורה, הוא ראשית המדון עליו, כי באמת הכל חייבים וכנ"ל)".

3. עוד כותב החפץ חיים כי לימוד התורה הינו הדרך היחידה להינצל מהיצר הרע: 'ואין לך רפואה להינצל מיצר הרע, אלא על ידי לימוד התורה, וכמו שאמרו חז''ל (שם ל'): 'בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין'".

4. "התורה היא עיקר חיי הנפש", כותב החפץ חיים, "כמו שנאמר (דברים ל' כ'): 'כי הוא חייך ואורך ימיך'. וכשם שכל אדם שבעולם חס על חייו, וכל מאודו ייתן עבור הצלת חייו, כך צריך להתחזק בעניין להחיות נפשו הקיימת, אשר היא רק על ידי לימוד התורה".

5. לימוד התורה מזכה את האדם בשכר אין סופי. כותב החפץ חיים: "ואין קץ למתן שכרה, כי כל תיבה שאדם לומד הוא מקים מצווה בפני עצמה, וכמו שכתב הגר''א ב'שנות אליהו' בשם הירושלמי. וכמה צריך האדם לשמוח כשזכה לקבוע עיתים לתורה, שעל ידי זה נתווספו לו כמה מאות מצוות בכל יום, וזה תביאהו לכף זכות לעתיד לבוא".

6. החפץ חיים מוסיף ומרחיב: "והעיקר צריך שיזכור כי השעות האלו שמייחד לתורה - הוא מבחר ימי חייו, שבאלו השעות ישמח לנצח, מה שאין כן בשאר עיתות היום, ואין לו לבטלם משום דבר".

7. התורה משולה ללחם, כותב החפץ חיים ומצטט את הנאמר במשלי (ט' ה'): ''לכו לחמו בלחמי'', ומבאר: "לומר לך, שהיא ממש מזין את הנפש כמו הלחם שהוא מזון לגוף. וכשם שמשתדל האדם שלא יחסר לו משען לחם בכל יום על כל פנים פעם אחד, כדי שלא יחלש כוחותיו - כן צריך האדם לזרז את עצמו שלא ילך יום אחד בלי תורה, כדי שלא יחלשו כחות הקדושה של נפשו".

8. עוד מזהיר החפץ חיים: "וגם ידע האדם, שכאשר מתרשל מלימוד התורה, הוא דובר שקרים בכל יום לפני ה', שהוא אומר: 'על כן ה' אלהינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד, כי הם חיינו וכו' - ואיה השיחה בחוקיו, ואיה השמחה, כשהוא משליכם אחרי גוו, ואינה חשובה בעיניו לייחד עליה שעה מן השעות?!"

9. ממשיך החפץ חיים ומבאר את חשיבות לימוד התורה בחבורה, במסגרת של קבוצה: "וכל זה דיברנו אם לומד בעצמו, וכל שכן אם לומד בחבורה, בוודאי צריך לזרז שלא לבטל הקביעות, כדי שלא ייהרס בנין החבורה".

10. מסיים החפץ חיים את דבריו כשהוא בוחר להדגיש את השכר הגדול ללומד תורה בחברותא או במסגרת של שיעור קבוצתי: "ודע עוד, כי הלימוד בחבורה הוא מצווה כפולה ומכופלת, שמתקדש שם שמים על ידי לימוד הרבים, וכמו שכתבו הראשונים, שלפיכך אומרים קדיש אחר לימוד בחבורה. וגם אמרו חז''ל (ספרא בחוקתי פרק ב' ד' ופרוש רש"י שם כ"ו ח'): 'אינו דומה מרובים העושים המצווה למועטים העושים מצווה'. וגם כשלומדים בחבורה שכינה שרויה ביניהם, כמו שאמרו חז''ל (ברכות ו')".

מן הדברים עולה כי קביעת עיתים לתורה הינה זכות עצומה. כמה דקות ביום, ובמיוחד במסגרת של שיעור, בונות בנשמה יסוד שלא מתמוטט. זו ההשקעה הקטנה שמניבה את הרווח הגדול ביותר.

הרב זמיר כהן על הרווח העצום מקביעת עיתים לתורה: