ילדים עם רגישות גבוהה - מי הם בעצם?

אם אתם אנשים עם רגישות גבוהה, או שאחד מהילדים שלכם קיבל את המתנה הזו, משהו מהמילים בטור הקודם כנראה הרגיש לכם מוכר, אפילו מוכר עד כאב. ביקשתם (בתגובות, שאני קוראת תמיד בתשומת לב) שנחקור כאן יחד מה עושים בפועל – גם זה יגיע, כמובן, אבל קודם חשוב שנבין לעומק מה זו רגישות ואיך היא משפיעה על המוח.

המוח שלנו מתקשה להחזיק עמימות ואי וודאות לאורך זמן; זה מתסכל, אני יודעת. הוא אוהב לקבל רשימות מאורגנות של טיפים שאפשר לסמן עליהם וי ולדעת שעשינו את הדבר הנכון. אבל בשונה מטיפים לאפיית חלות שתמיד מצליחות, שאפשר לעקוב אחר ההוראות, לבצע באדיקות ולקבל תוצאות – כאן מדובר בילדים שלנו, במוח היקר והמתפתח שלהם, ובעיקר בהבנה שמדובר בתהליך. ותהליך הוא התיידדות עם הבלתי ידוע, תחושת הגישוש, ההתנסות, ההתבוננות, התובנות המדהימות שמתגלפות מתוך הקושי.

רגישות גבוהה היא מנעד, וכשם שפרצופיהם שונים כך רגישויותיהם שונות. יש ילדים שהרגישות תתבטא אצלם בעוצמה רבה יותר בתחום אחד: בתחום החושי (החושים שלהם רגישים יתר על המידה, לדוגמה: הם מריחים ריחות דקים, רגישים לטעם לא טרי, לא מסוגלים לא לחפוף יום אחד או נרתעים מסוג מסוים של בגד); בתחום הרגשי (לדוגמה: רגשות מציפים אותם בקלות, חווים חרדה גבוהה באופן קבוע, מתקשים בסיטואציות בלתי מוכרות) או בתחום הקוגניטיבי (לדוגמה: קולטים את החומר בחמש דקות הראשונות ומשתעממים כל השיעור, או שמים לב לכל שינוי קל בסביבה). יש ילדים שיהיו רגישים בעוצמה גבוהה בשלושתם גם יחד, או שהרגישות שלהם דינמית ומושפעת מכל מיני סיבות. רגישות שמיעתית, לדוגמה, היא רגישות שמחמירה מאד במצבי מלחמה. אם יש לכם רגישות שמיעתית, אתם כנראה עדיין שומעים אזעקה כשצלצול טלפון בלתי מוכר מקפיץ אתכם, צעקות מפריעות לכם יותר מאי פעם או שכל צליל מעיר אתכם מהשינה.

ילדים רגישים הם לא תמיד מפוחדים, הססניים או ביישניים. יש רגישים מאד, שמיקס התכונות הייחודי שלהם יוצר שילוב של ילד חברותי, נועז ומוחצן – שהוא גם רגיש מאד. הרגישות שלו תתבטא לרוב בהתנהגות סוערת, קשיים בוויסות או בחרדה מפני אירועים מעוררי בהלה. יש רגישים מאד, שמיקס התכונות הייחודי שלהם יוצר שילוב של ילד מופנם, שקט, פחות פעלתן למראית עין, אבל הפעילות המוחית האינטנסיבית שלו לא עוצרת לרגע. הרגישות שלו תתבטא לרוב בהסתגלויות ממושכות, בפרפקציוניזם, בחוויה הרגשית העמוקה שהוא חווה בשקט, ובעולם הפנימי העשיר שלו.

ואם זה לא מספיק, יש עוד פקטורים שמשפיעים על רמת הרגישות וסוג הביטוי שלה: חוויות חיים מאתגרות ובלתי נמנעות – והדרך בה המח פירש אותם; רמת ההתכווננות הרגשית של הסביבה לצרכים הייחודיים שמביאה עימה הרגישות – ואיך היא השפיעה על מנגנוני ההגנה של המח; פרמטרים טכניים שמעצבים את חווית החיים כמו מספר אחים, סגנון בית הספר, אזור מגורים וסגנון חיים – וכמה הם מגבירים את ההצפה או במקרה הטוב, מכילים ותומכים במערכת העצבים הרגישה של הילד.

בטורים הבאים נעמיק עוד בנושא הרגישות הגבוהה מתוך נקודת מבט של הורים לילדים רגישים, האתגרים שפגשתם בדרך, איך הופכים את הרגישות למתנה ואת ההתמודדות לחוסן, וגם – מה עושים כשאתם הורים רגישים בעצמכם. בואו נעבור את הדרך המרתקת הזו יחד :)

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.