אמא, כשאת יוצאת מדעתך מתרחש דבר מופלא באמת

"יצאתי מדעתי, תכף אשוב"; תלתה כל אמא על חלון הלב שלה. כי עם יד על הלב, האנרגיה האימהית שההורות שלנו דורשת היא יותר ממה שיש בדרך כלל במאגרים הזמינים שלנו. העבודה האימהית שואבת המון אנרגיה, ומשאירה אותנו עם כדור קבוע של מתח בגרון. ואם את אמא רגישה מאד, את חווה את הסטרס הזה ביתר עוצמה, ומשקיעה מסות של אנרגיית ויסות כדי לעבור את היום.

עם כל ילד שמצטרף למשפחה, הלב מתרחב עוד ועוד. אבל אם לא נגדיל את נפח המיכל, את מסת שריר הויסות, הוא יהיה מתוח מידי או רפוי וחסר כח. והנה בדיוק שתי הקצוות שאת מוצאת את עצמך בתוכם: או מתוחה, דרוכה, עצבנית וחסרת סבלנות או מותשת, שחוקה, חסרת אנרגיה, כשהכל נשמט לך מבין האצבעות.

ואז את יוצאת מדעתך ובאותם רגעים קורה דבר מופלא: זה הרגע שבו את לא יכולה להתעלם יותר ממך. לא יכולה להתעלם יותר מכך שאת שחוקה, שהאנרגיה שלך ירודה ושאת ממש, אבל ממש, זקוקה לחיבוק.

איך מרחיבים את הלב בלי לקרוע אותו? איך מגדלים את מסת שריר הויסות לפני שאנחנו מאבדות אותו? איך משקמים חזרה את האנרגיה האימהית, שנשארת יותר מידי נמוכה, יותר מידי זמן? בשונה מתרגילי כושר, שמגבירים את הכח שלך אבל דורשים ממך להשקיע כל כך הרבה כח קודם, שיקום האנרגיה האימהית לא דורשת ממך מאמץ,היא דורשת ממך אומץ.

אומץ לפגוש את ההתנגדויות הפנימיות שמונעות ממך לפגוש את עצמך ברגע של שקט, להעניק לעצמך זמן, להסיר את הפקק מעל מיכל האנרגיה, להרפות את האחיזה בו, כדי שיהיה מקום לדברים להיכנס. הנה כמה מההתנגדויות הפנימיות שאולי מניעות אותך בתוך המרוץ הבלתי פוסק שאת נתונה בו:

1. לברוח בלי לחשוב: פעולות ויסות לא אדפטיביות

יצאת מדעתך, הלכת לאיבוד ועכשיו את לא מוצאת את הדרך חזרה. הדרך הכי קלה שמובילה לשום מקום היא: להמשיך לצאת ממנה, להסיח את הדעת שוב ושוב. אז את בורחת למתוק, למסך, לשופינג, כוססת ציפורניים, דופקת עם הרגל או מתעסקת באובססיביות בנושא מסוים. המשותף לכל ההתנהגויות האלו הוא הניסיון להתמודד עם מתח גבוה, בצורה שלא באמת פורקת אותו, אלא משאירה אותו שם להכביד עוד ועוד על הלב. שיקום אנרגיה אימהית היא שינוי עדין של הדרך בה את פורקת מתח.התבוננות על ההרגלים שלך וחשיבה על הרגלים טובים יותר.

2. זהירות, מתח גבוה: לא מסוגלת לשחרר

כדי לשהות ברגע, כדי להתמלא ברוגע, כדי להתענג מדייט עם עצמך, עם בן הזוג או חברה; כדי לעשות משהו ופשוט להנות ממנו, צופר האזעקה שלך צריך לקפל ציוד. להבין שהסטרס כבר לא כאן, שאפשר לשחרר את האחיזה, אפשר להרפות את הדריכות. כשאת במתח גבוה וכרוני את לא מסוגלת להרפות. לשחרר שליטה. לכל עצירה יש מחיר, ואת המחיר הזה את לא מוכנה לשלם, כי מי יודע מה יקרה אם לא תעמדי על המשמר. שיקום אנרגיה אימהית היא הצבת סימן שאלה על המתח הזה שאת נתונה בו. התבוננות בו. האם את באמת חייבת להחזיק הכל כל הזמן? מה יקרה אם תעזבי ידיים לרגע?

3. לפגוש את האמא של הילדים שלי

כשהשמש מסנוורת מידי, את תולה וילון בהיר על החלון; מסך לבן שמעמעם את עוצמת האור ומשאיר את החדר שטוף שמש. גם כשהיומיום שלך מסנוור מידי, ואת מרגישה שאת לא מצליחה להביט בו ישירות בלי למצמץ, את מגנה על הלב שלך עם מסך לבן. כזה ששומר על החיבור שלך עם עצמך במין מצב ביניים, את שם ולא שם. את קצת מחוברת, קצת מנותקת, מרגישה, אבל לא עד הסוף.

ואז את מקבלת הזמנה לפגוש את עצמך כדי למלא את המצבר - ובהלה גדולה נופלת עלייך. בלי מסכים? בלי וילונות? להביט ישירות באור הלבן המסנוור בלי משקפי שמש? זה יותר מידי. את לא היחידה שמפגש אינטימי עם עצמה כזה שאין בו הסחות דעת, אנשים אחרים או מטלות לבצע, מעורר בה תחושת אי נוחות. זה מקום חשוף לכאב, פגיע ורגיש; מקום שאנו כמהות להיות בו ובו זמנית בורחות מפניו.

שיקום אנרגיה אימהית קורא לך בעדינות, בחמלה וברכותלפגוש את עצמך, להקדיש זמן לפגישה אישית שלך עם מי שאת ומי שהיית. זה אולי יכאב קצת, לפתוח את הלב, ובפעמים הראשונות זה ידרוש הרבה אומץ - אבל אז תגלי כמה טוב לך לחזור פנימה מידי פעם.

4. אין לי עם מי: כשאין דמות לויסות הדדי

מערכת הויסות שלנו מתוכננת בצורה חברתית. אנחנו שואבים אנרגיה אחד מהשני וגם משקמים אנרגיה אחד דרך השני. הדרך הטובה ביותר לשקם אנרגיה היא לא לשבת לבד בחושך. בדיוק כמו שהילדים זקוקים לך כדי להתווסת, גם את זקוקה לדמות הזו שדרכה תוכלי להתווסת ולהיטען, דמות ההיקשרות הכי משמעותית שלך: בן זוג, אמא, או דמות אחרת בחייך שהלבבות שלכם מחוברים עמוק.

את נמצאת שם בשביל כולם: בשביל הבעל, בשביל הילדים, בשביל ההורים, בשביל השכנה הבודדה, בשביל החברה שלא מרגישה טוב. אבל כשאת זקוקה בעצמך למישהו שיחזיק את הלב שלך, מישהו שאפשר להניח עליו את הראש ולנגב דמעות, מישהו שאפשר לזרוק עליו את כל האיכסה בלי לפחד שירתע אחורנית, לא תמיד יש למי לפנות.

שיקום אנרגיה אימהית מביא אותך לחקור את מערכות היחסים האחרות בחייך. כי כדי להחזיק מערכת יחסים כל כך משמעותית עם הילדים, אנחנו זקוקות למערכות יחסים תומכות באמת. לא רק בעזרה במטלות הבית או בנוכחות פיזית, אלא יותר מהכל, נוכחות רגשית ואפשרות להתווסת זה לצד זה. וזה, לא מובן מאליו.

5. אבל אין לי זמן: השריר גדל דווקא כשאת נחה

זוכרת שדיברנו על פרדוקס הכושר, שדורש ממך הרבה כח כדי להיות חזקה יותר? הנה עוד פרדוקס כושר חמוד: כשאת מאמנת שריר, את בעצם קורעת אותו קצת, בכל מתיחה. הוא גדל, מתחזק ומתנפח דווקא כשאת נחה. במילים אחרות, המנוחה בין האימונים, חשובה לא פחות מהאימונים עצמם.

מנוחה נתפסת בעיננו כמותרות, כמשהו שנרוויח אם. אבל האמת היא שכשאת מקדישה מקום למנוחה, את לא מתאוששת ממה שהיה היום, את בוראת שריר אימהי חדש למחר. שיקום אנרגיה אימהית אומר בקול את מה שהבנת בשקט:כדי לשמור על אנרגיה גבוהה, צריך לשמור על מיכל מלא.

ואיך ממלאים את המיכל הזה? בפעולות קטנות קטנות. כאלה שלא דורשות ממך מאמץ – אבל מפגישות אותך עם האומץ שלך.

את יכולה להעניק אומץ גם לאחרות! כתבי בתגובות אלו פעולות קטנות כאלה יכולות לשקם את האנרגיה האימהית שלך, משהו שאת יכולה להתחיל איתו ממש עכשיו.

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.