5 אמיתות שכדאי לזכור כשאתם עוברים תקופה קשה

כשאנחנו עוברים ייסורים, אתגרים או תקופות לחוצות, פתאום קשה לנו לראות את האור. העתיד לא ידוע, האמונה מתחילה להתערער, והנפש מחפשת מזור. הכאב מתחיל להשתלט עלינו, וכל הטוב שידענו עד עכשיו לפתע נראה רחוק כל כך.

אבל דווקא בתוך המקומות האפלים האלה, יש נקודות אור קטנות. הן אומנם לא מאירות באור גדול כמו שהיינו רוצים, אבל הן אמיתיות, והן שם בשביל להזכיר לנו שגם התקופה הזו תחלוף בעז"ה. הנה 5 נקודות שכדאי לזכור בזמנים קשים.

1. זה בסדר לא להבין כלום עכשיו

הדבר הראשון שמתפרק ברגע של משבר הוא הסדר. השאלות מתרבות, התשובות נעלמות, ואנחנו לא מבינים למה זה קורה דווקא לנו. אבל האמת היא שאתה לא אמור להבין הכול עכשיו.

ביהדות יש מושג שנקרא "הסתר פנים". תקופות שבהן הקב"ה כביכול נסתר, אך זוהי הרגשה סובייקטיבית של המתבונן – לא של המציאות עצמה. במקום לראות את ידה המכוונת של ההשגחה העליונה הניצבת מאחורי האירועים, צפה ועולה המחשבה שמא השם עזב אותנו, חס ושלום. אבל הקב"ה תמיד שם. התקופה הקשה לא מעידה על כך שהוא נעלם, אלא שאתה נמצא בתוך תהליך שעדיין לא נחשף עד הסוף.

מה שנראה עכשיו כמו כאוס עשוי להתגלות בהמשך כשלב מדויק בהשגחה. לא כל דבר צריך הסבר ברגע שהוא קורה. לפעמים דווקא ההסתרה היא חלק מהתיקון.

2. אתה לא חלש – אתה פשוט אנושי

אחד הדברים הראשונים שאנחנו מרגישים בתוך קושי, זו חולשה. "אני לא מצליח להחזיק מעמד", "למה אני נשבר?", "איך אחרים מתמודדים ואני לא?". אבל האמת היא שמה שנראה לך כחולשה הוא בסך הכול עדות לכך שאתה אדם עם נשמה רגישה.

אנחנו חיים בתרבות שבה מחנכים אותנו להיות חזקים. לא להישבר, לא להראות כאב, לא להכביד, אבל לכולנו יש רגשות. מה שמרגיש לעיתים קשה לא בהכרח מעיד על חוסר אמונה או חוסר יציבות. זה פשוט סימן שאתה נמצא בתוך התמודדות אמיתית.

כאב נפשי, בלבול וחוסר שקט הם תגובות נורמליות של אדם שמרגיש, אדם חי. החיים האמיתיים כוללים גם עליות וגם ירידות, גם חוסן וגם שבר.

אז אל תמהר להגדיר את עצמך על פי הרגע הזה. אתה לא חלש, אתה אנושי. ואם יש לך רגעים שאתה נופל בהם - זה לא מפחית מהערך שלך, זה רק אומר שאתה בדרך.

3. אתה לא לבד, גם אם זה מרגיש ככה

משברים מייצרים סוג של בועה. אנחנו נמצאים בתוך הכאב והעולם בחוץ ממשיך כאילו כלום לא קרה. אנשים הולכים ברחוב, יוצאים לעבודה, לומדים, צוחקים או מנהלים שיחות עמוקות, ואתה מרגיש שאתה היחיד שלא מצליח לתפקד.

גם בזמנים האלה עליך לזכור - אתה לא לבד. גם אם אף אחד לא התקשר לשאול, גם אם לא סיפרת מה עובר עליך, מישהו תמיד רואה. לא תמיד הסביבה מבינה, לפעמים גם הקרובים ביותר לא יכולים לקלוט כמה סבל אתה עובר, אבל הקב"ה רואה, גם את מה שלא נאמר במילים.

ולפעמים, דווקא מתוך המקום הזה שבו אף אחד מבחוץ לא באמת מבין, נוצר קשר חדש בינך לבין עצמך, ובינך לבין ריבונו של עולם. קשר שיכול לרפא אותך מבפנים ולמלא אותך בתקווה.

4.  גם התקופה הזו תעבור - אבל אתה לא תחזור להיות אותו אדם

אחת השאלות הכי נפוצות בזמן משבר היא "מתי זה כבר ייגמר?", וזו שאלה טבעית.  כשכואב, אנחנו רק רוצים שזה ייפסק. אבל לפעמים, כשאנחנו ממהרים לסיים את הכאב, אנחנו מפספסים את מה שהוא בא ללמד אותנו.

כן, זה יעבור. גם אם כרגע זה נראה אינסופי, הכאב ישנה צורה, התקופה תחלוף, המציאות תשתנה, אבל אתה לא תחזור להיות בדיוק כפי שהיית קודם. לא בגלל שנשברת, אלא בגלל שבנית את עצמך מחדש.

הקושי משנה אותנו. הוא נותן לנו הבנה טובה יותר של מה באמת חשוב בחיים. הוא מגלה לנו עוצמות שלא ידענו שיש בנו. הוא הופך אותנו ליותר קשובים, יותר סבלניים ויותר אמיתיים.

כשזה ייגמר, אולי תראה אותו דבר כלפי חוץ, אבל משהו בפנים כבר לא יהיה אותו דבר. ולפעמים, זו בדיוק המתנה שהתקופה הזו באה להעניק לנו.

5. מותר לנוח - גם אם עוד לא פתרת הכול

בתוך התמודדות, יש תחושת לחץ פנימית. "אני חייב להבין מה לעשות", "אני צריך למצוא כבר פתרון", "אני לא להרשות לעצמי להישבר". אבל הנפש, כמו הגוף, לא יכולה לרוץ בלי הפסקה. גם אם עוד לא מצאת פתרון, זה לא אומר שאסור לך לעצור.

מותר להניח לרגע את המחשבות, לשים מוזיקה שקטה, להתנתק מהשאלות ולהיות רק עם עצמך ובורא עולם. יש זמנים שבהם דווקא המנוחה מאפשרת לתובנות לעלות.

אתה לא חייב להיות בתפקוד שיא כל הזמן. לא כל עצירה היא בריחה. לפעמים היא גלגל הצלה. אם אתה מרשה לעצמך לנוח, גם כשהכול עוד לא פתור, זה לא סימן לאדישות, אלא לבשלות. אז תן לעצמך רשות לנוח בשביל להיטען מחדש, עד שהשמש תזרח שוב.