אני מתארת לעצמי שאת מוצפת מיילים והודעות בימים האחרונים, על איך להתמודד עם הילדים, איך לבנות להם חוסן פנימי או איזה יצירות מתאימות לממ"ד, ואיזה יצירות מתאימות למחוץ לממ"ד, ואיזה תוכניות אפשר לעשות איתם בימים אלה.

והאמת, דווקא על ההצפה הזאת אני רוצה לדבר במאמר הזה.

לגבי כל הנושא הנפשי וההנגשה של המצב לילדים, ממליצה מאוד לקרוא את המאמר שכתבתי אחרי ה-7.10. אני בטוחה שיתן לכן כלים ויעשה לכן סדר.

עכשיו, בואי נדבר רגע על מה שקורה פה. אנחנו במלחמה, אמת, והילדים יודעים את זה.

משום מה יש טרפת ברשתות ובחברה סביב תעסוקה לילדים והתמודדות עם הזמן שהם בבית, ועולה השאלה, ממתי אנחנו כל כך בלחץ משהות עם הילדים שלנו?

למה מפחיד אותנו כל כך שהם בבית? ממתי זמן שהילדים (שלנו, כן?) בבית ולא במסגרות, הפך לדבר נורא כל כך?

לפני שתתעצבנו עלי, חשוב לי להגיד שאתן לא אשמות.

כל מייל או סטטוס שנתקלתי בו ביממות האחרונות עוסק בתוכניות יצירה, ימי אפיה, משחקי חברה. כולם מכניסים אותנו ללחץ לייצר לילדים תעסוקה, אנחנו בבהלה מטורפת ליצור להם תוכניות, להמציא להם הפעלות, לקנות להם יצירות, לספק להם אטרקציות.

האם אנחנו מתנהלות ככה בשבת? או בחול המועד?

התשובה היא כמובן – לא!

מה הבעיה עם הלחץ סביב התעסוקה לילדים?

1. המסר שעובר פה לילדים הוא: קורה משהו נורא ואני לא רוצה שתתעסקו בו או תשמעו משהו, אז אני מחפשת לכם הסחות דעת.

יודעות מה קורה כשילד מרגיש שמסתירים ממנו ונלחצים שהוא לא יתערב?

הוא עוד יותר מחפש מידע! הוא יקשיב לכל מילה שאת אומרת בנושא, הוא יחפש רמזים שאת מעבירה לבעלך בשקט. הוא מרגיש שקורה פה משהו שגדול עליו, שאמור להפחיד אותו בטירוף, וזה בדיוק הפוך מליצור חוסן! זה לזרוע פחד.

2. אני מבינה לגמרי למה אנחנו כל כך בלחץ מזה שהילדים בבית, וכתוצאה מזה - מנסות למצוא להם אטרקציות ותעסוקה. בדיוק אתמול שמעתי את הבת שלי אומרת לאחותה: "יווואווו, משעמם ליייי!".

וכל כך שמחתי! לא כי משעמם להן. פשוט כי, שמתן לב? זה לא היה מופנה אלי!

תוך 3 דקות הן מצאו תעסוקה, והמשיכו הלאה.

אבל משום מה, הרגלנו את הילדים שאנחנו לשכת התעסוקה. וכשמשעמם – באים אלינו שנמצא פתרון. אין להם שום אחריות או אפילו ניסיון למצוא לעצמם תעסוקה כלשהי, ומובן שאנחנו לא יכולות להפנות אותם להרכיב פאזל, כי זה "לא כיף!". אנחנו אחראיות גם על הכיף. איזה כיף.

אבל חכו, זה לא הסוף. חשוב להבין שאנחנו שניה לפני חופש גדול! אנחנו יוצרות ומרגילות את הילדים לשגרה שלא נוכל לעמוד בה לאורך זמן.

כי גם אם נחבר את כל המיילים והסרטונים של כל יוצרות התוכן וכל החברות, ונחבר את הרעיונות לתעסוקה ברצף – נקבל תעסוקה ל-4 שעות. ואם אתם ממש משקיעים בכל דבר – אז ברכותי, סגרת לך יום.

ומה מחר? ובעוד שבוע? ובעוד חודש???

אז מה? נזניח אותם? לא נתייחס אליהם? ניתן להם להצמיח קרניים משעמום?

בואי נעשה סדר.

תוכניות והפעלות – לא מקדמות ולא עוזרות לנו. לעומת זאת, סדר יום ושגרה הם דבר חשוב והכרחי.

ופה כדאי לשבת ביחד עם הילדים, ולייצר שגרת יום נוחה שמתאימה לכולם. לדוגמא: מתי קמים? לא בריא לאף ילד לישון עד 10-11 בבוקר. ומתי היום נגמר? זה שהם בחופש לא אומר שהם יכולים לישון בכל שעה שמתחשק להם, וגם את צריכה לדעת שהיום הזה נגמר מתישהו.

ואז, מה אחרי שקמים? כדאי שיהיה סדר יום ברור -

תפילה

ארוחת בוקר

וכן הלאה.

נקודה חשובה – אין צורך לשלב תוכניות מפוצצות!

גם בגן הם משחקים כל יום באותם משחקים, ובבית הספר יש אותה שגרה שוב ושוב. מדי פעם מגוונים עם תוכנית ראש חודש (וגם את מוזמנת לעשות את זה), אבל מעבר לזה, אף אחד לא מפחד ונלחץ שלא יהיה להם "כיף". זה תפקיד שהחברה המציאה לנו כדי למנוע את המשפט המפחיד מכל: "משעמם לי".

אז מעכשיו, מורידים הילוך. אנחנו רק בתחילתה של תקופה ארוכה שלא ידוע מתי תגמר, וגם אם בע"ה המלחמה תגמר מחר – יש לנו חופש גדול לפנינו, והרבה זמן של החמודים שלנו בבית.

אני מבטיחה לך שכשתתני להם להעסיק את עצמם, ולא תקפצי עם איזו תוכנית מדהימה להכין לוויתן מנייר סופג – הם ילמדו מה לעשות ואיך, הם ימצאו פתרונות, הם יתרגלו לשגרה בריאה יותר, רגועה יותר, בלי אטרקציות מפוצצות.

 זה ירגיע אותם, וירגיע אותנו, וסוף סוף השהות שלהם בבית לא תאיים עלינו כל כך.

בהצלחה ובשורות טובות!

חן אזולאי היא יועצת אישית ומנחת הורים.