ביאור פרק ל"א בתהילים: כך נראית אמונה ששורדת גם את כבשן האש

תקציר הפרק

מזמור ל"א מורכב מעשרים וחמישה פסוקים. ומחולק לשני חלקים על פי מבנה דומה:

החלק הראשון: המשורר פותח את המזמור בהצהרה על אמונתו באלוקים, ועובר לתפילה לאלוקים שישמע לבקשתו - "הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי".

לאחר מכן הוא חוזר ומוסיף בתיאוריו את אמונו וביטחונו באלוקים ומבקש שיציל אותו מצרותיו. הוא מדגיש כי ה' יתברך הוא היחיד שיכול להציל ולהושיע, והוא זה שעוזר לאוהביו ובוטחיו ולא לשונאיו.

לאחר הישועה, מודה המשורר לה': "אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי".

החלק השני: גם חלקו השני של המזמור נפתח בתפילה לישועה: "חׇנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי". המשורר מרחיב מעט על בעיותיו: "כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ".

כמו בתחילת הפרק, גם בחלקו השני המשורר ממשיך לנמק את בקשתו. בפתיחה מפרט המשורר את הביטחון שלו בה': "וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה".

בהמשך הוא מצהיר כי רק בזכותו הוא ניצל מיד אויביו: "בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי", ומודה לה' על הגמול שהוא נותן לחסידיו: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם".

כמו בחלקו הראשון של הפרק, אחרי תחינתו מקבל המשורר ישועה ומודה לה': "בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר".

המזמור נחתם בחיזוק ידי חסידי האלוקים: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) בְּךָ ה' חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי.

(ג) הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי.

(ד) כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי.

(ה) תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי.

(ו) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵ-ל אֱמֶת.

(ז) שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי.

(ח) אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.

(ט) וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי.

(י) חָנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי.

(יא) כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲו‍ֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ.

(יב) מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי.

(יג) נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד.

(יד) כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.

(טו) וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי אֱ-לֹהַי אָתָּה.

(טז) בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי.

(יז) הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.

(יח) ה' אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל.

(יט) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז.

(כ) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.

(כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת.

(כב) בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִי5ר מָצוֹר.

(כג) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ.

(כד) אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה.

(כה) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'.

3 מדרשים ממדרש תהילים

1. על הפסוק: "בך ה' חסיתי" אומר המדרש: "בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים לפני הקב"ה 'גאל אותנו', אומר להם: 'יש צדיקים ביניכם ויראי שמים?', והם אומרים: 'לשעבר בימי אבותינו, בימי משה ואהרן, בימי שאול דוד ושלמה, היו בהם צדיקים, אבל עכשיו, מפני עונותינו נאספו ממנו ... ואין לנו על מי להישען, כי כל מה שאנו הולכים לפנים היא מחשכת לנו'. אומר להם הקב"ה: 'בטחו בשמי, והוא עומד עליכם. ולמה, שכל מי שבוטח בשמי - אני מצילו. תדע לך שכן, חנניה מישאל ועזריה בטחו בשמי והצלתי אותם ... וכן דניאל, בשביל שבטח בי - מילטתיו מן הבור'... אמר דוד 'הואיל וכך הוא הביטחון, שכל הבוטח בך - אתה מצילו'".

המדרש מתאר דיאלוג בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כאשר ישראל מבקשים גאולה, עולה השאלה המתבקשת: האם יש ביניכם צדיקים שבזכותם תיוושעו? תשובת העם כואבת: בעבר היו לנו מנהיגים וענקי רוח כמו משה ואהרן. כיום, בשל עוונותינו, אין לנו זכויות. הקדוש ברוך הוא משיב תשובה מפתיעה ומבהיר כי עצם הביטחון בה' הוא זה שמביא לישועה: "כל מי שבוטח בשמי – אני מצילו".

2. עוד אומר המדרש על הפסוק "בך ה' חסיתי": "אמרו ישראל לפני הקב"ה 'רבש"ע כל הימים שאנו משועבדים, אנו בבושה. גאלתנו - אין לנו בושה. לפי שגאולתך גאולת עולמים'. אמר הקב"ה: 'אני הוא שגאלתי אתכם, ואני הוא גואלכם... אמרו ישראל לפניו: 'לא כבר נגאלנו על ידי משה, וכן על ידי יהושע, וכן על ידי השופטים ומלכים, והיינו חוזרין ומשתעבדין והיינו בבושה כמי שלא נגאלו'. אומר להן הקב"ה: לשעבר, לפי שגאולתכם על ידי בשר ודם היום כאן ומחר בקבר, לפיכך גאולתכם גאולת שעה. ועכשיו אני גואל אתכם על ידי עצמי, שאני חי וקיים לעולם, לפיכך גאולתי גאולת עולם. שנאמר (ישעיהו מה, יז): 'ישראל נושע בה' תשועת עולמים', לפיכך לא תבושו ולא תיכלמו עד עולמי עד".

עם ישראל שואל שאלה נוקבת: הרי כבר נגאלנו בעבר! הייתה יציאת מצרים (משה), כיבוש הארץ (יהושע), ותקופות השופטים והמלכים. אך כל הגאולות הללו הסתיימו בשיעבוד נוסף.

הקדוש ברוך הוא משיב שהגאולה הסופית תהיה שונה בתכלית: לא עוד שליח או מנהיג אנושי כגורם בלעדי, אלא "אני גואל אתכם על ידי עצמי". מכיוון שהבורא הוא "חי וקיים לעולם", גם התוצאה של פעולתו היא נצחית. הגאולה הזו נקראת "תשועת עולמים". כשמדברים על תשועה שבאה ישירות מה', אין לה הפסק, ולכן אין אחריה נפילה חזרה לבושה ולכלימה.

3. על הפסוק "אהבו את ה' כל יראיו אמונים נוצר ה'" אומר המדרש: "אלו שעונין אמן באמונה. אומר 'ברוך מחיה המתים' ועדיין לא בא ומאמינים בי שאני מחיה המתים. אומר 'ברוך גאל ישראל' ועדיין לא נגאלו אלא לשעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאלם".

המדרש דורש את המילה "אמונים" מלשון "אמן". הקדוש ברוך הוא "נוצר" (שומר ומגן) על אלו שעונים אמן ומאמינים בו. זאת כיוון ששיא האהבה לה' מתבטא בכך שהמאמין לא זקוק להוכחות מיידיות או לתוצאות בשטח כדי להמשיך לדבוק בבורא. עצם העמידה בתפילה, בתוך הגלות ובתוך קשיי החיים, והכרזה על גאולה ותחיית מתים, היא ההוכחה הגדולה ביותר לאהבת ה'.