"רמאות ואחיזת עיניים": סיפורו של הודיני, הקוסם היהודי שנלחם ב... קסמים

סר ארתור קונאן דויל נחשב לגדול הסופרים באימפריה הבריטית, בשנות גדולתה של המלכה ויקטוריה. בעיקר התפרסם בסדרת הסיפורים על שרלוק הולמס, הבלש הגאון המנתח בקור רוח רציונלי כל אירוע, ומצליח לספק הוכחות מוחצות לזיהוי הפושעים. שישים סיפורים כתב קונאן דויל על שרלוק הולמס, ויחד עם כל סיפור הלכה תהילתו וגברה. הוא הפך לסופר נערץ, וחוות דעתו התבקשה גם על עניינים פוליטיים ומשפטיים.

אבל החיים חזקים יותר מאשר סיפורים דמיוניים. בהיותו בשיא פריחתו, בגיל 51, נפטרה אשתו. שנים ספורות לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה, שבה נהרגו שני גיסיו ושני אחייניו. קונאן דויל היה שבור ומדוכא. ביאושו  וגעגועיו הלך למדיומים ובעלי אוב, כדי לנסות לתקשר עם אשתו המתה. באופן פרדוקסלי ומנוגד לכל הרוח של יצירתו, הלך קונאן דוייל ונשבה בקסמי העל-טבעי. הוא האמין כי אכן הוא שוחח עם אשתו בתיווכו של בעל אוב מודרני... הוא הלך ויצר קשרים עם דמויות כאלו, שבעינינו הם נוכלים ושרלטנים (מובן שלפי התורה הדבר אסור גם אם יש בו ממש, שכן אסור לדרוש אל המתים), ונעשה לחסיד נלהב של העל טבעי, "ספיריטואליזם", כפי שמכונה התחום.

ואז הפציע כמטאור בשמי אירופה קוסם ואיש פלא. אתם מכירים אותו כהארי הודיני, ולא כולם בטוחים אם מדובר בדמות מסרט או באדם אמיתי, אבל הוא נולד בהונגריה כארי וייס. אביו היה רב בבית כנסת "מתקדם". כשהיגרו לארה"ב, שינה ארי את שמו להארי, קרא לעצמו הודיני על שם הקוסם הצרפתי המהולל ז'אן אודן, והדהים את העולם.

הודיני השתחרר מכל סוג של קשירה. לא קשירות מבוימות שהוא עצמו ארגן, אלא קשירות מפלצתיות של טובי המנעולנים בעולם. הם כבלו אותו, תלו אותו במהופך, הקיפו אותו בשרשראות ומנעולים, הכניסו אותו לתוך מכלי מים, לתוך קופסאות קטנטנות – ומכולם נחלץ הודיני. ב-1902 ננעל הודיני בתוך בריח חסום. הבריח היה נתון במקום שהידיים של הודיני לא יכולות להגיע אליו, טכנית בלתי אפשרי, שום כישרון לא יכול לקצר את המרחב, ובכל אופן, לאחר שעתיים של מאבק, הוא נחלץ ויצא. ב-1904 אתגר את הודיני המנעולן המפורסם ביותר באותו הזמן, נתניאל הארט. הוא ייצר אזיקים מיוחדים במיוחד עבורו, אזיקים שגם פיל או שור הבר אינם יכולים להיחלץ מהם. "לא תצליח לעולם", הודיע הארט. דוכני ההימורים שגשגו. "הפעם הוא ייכשל", אמרו המומחים, ובכל אופן, הודיני יצא בדרך בלתי מובנת גם מהאזיקים הבלתי אפשריים האלו.

קונאן דויל אמר למצוא נחמה בקוסם היהודי. ודאי יש לו כוחות על טבעיים. הוא מוכיח את שטען קונאן דויל מזמן: הטבע איננו מחסום עבור מי שמכיר את המאגיה השחורה והכישוף. אבל הודיני דחה אותו בבוז: אין שום כישוף, הכל זריזות ידיים. קונאן דויל לא האמין. הוא רצה להוכיח את עמדותיו, אך הודיני התעקש: כל בעלי האוב, המכשפים – כולם רמאים.

וכך התהפכו היוצרות. מי שנחשב כאבי הז'אנר של הניתוח הקר והרציונליסטי, בילה את שארית ימיו במרדף אחרי מכשפים ומדיומים, וגם כאשר ה"קוסם" עצמו ניסה להבהיר לו כי הכל רמאות, הוא סירב להאמין. ואילו מי שהיה אבי הז'אנר של הקסמים, הצהיר בריש גלי: הכל רמאות ואחיזת עיניים. תיהנו מהכישרון, אבל אל תייחסו כוחות על טבעיים במקום שאין כאלו. אין ספק שזה מסר שאותו הביא ארי וייס מהבית. ככל שרחוק היה מיהדות מסורתית ואותנטית, עדיין את ההתנגדות לשרלטנות, כשפים ומאגיה, חלק ארי-הארי עם העולם.