ניצל בנס, אך חידושיו אבדו: מי היה רבי ברכיה מלינקולן?

בשנת 1255, ב-31 ביולי, ט"ו בחודש אב, השתתפו רבים מיהודי אנגליה בחתונה בעיר לינקולן, (באיזור מנצ'סטר). כיום לינקולן היא עיר קטנה, אבל באותם ימים היא היתה העיר השלישית בגדלה באנגליה. באותו יום נעלם ילד נוצרי בן שמונה שנים בשם יו. זמן מה לאחר מכן נמצאה גופתו בבאר. הנוצרים "הסיקו" מיד כי התכנסות היהודים היתה לשם עינוי הילד ה"קדוש" ולקיחת דם ממנו עבור המצות.

וכך מתאר את הדבר נזיר נוצרי בן הזמן: "לאחר שהיהודים סגרו אותו בחדר סודי, שם האכילו אותו בחלב ובמאכלים אחרים שמפתים ילדים, הם שלחו כמעט לכל ערי אנגליה שבהן היו יהודים, וזימנו חלק מהכת שלהם מכל עיר להיות נוכחים בהקרבה שתתקיים בלינקולן, ואז הם מינו שופט יהודי מלינקולן, לתפוס את מקומו של פילטוס (=פילטוס היה הנציב הרומאי שדן את משיח הנוצרים למוות), שעל פי גזר דינו, ובהסכמה של כולם, הנער נתון לעינויים שונים. הלקו בו עד זרום דמו, הכתירו אותו בקוצים, לעגו לו וירקו עליו, כל אחד מהם גם ניקב אותו בסכין, והכריחו אותו לשתות מרה, ולגלגו עליו בגידופים, ואחרי שייסרו אותו בדרכים שונות צלבו אותו, ונקבו את ליבו בחנית. כשהילד מת, הורידו את הגופה מהצלב, ומשום מה החביאו אותה בבאר".

בעיני הנוצרים זה נשמע הגיוני לחלוטין. הם אסרו יהודי בשם קופין, שביתו היה הכי קרוב לאותה הבאר, והוציאו ממנו הודאה בעינויים, כמקובל באותם ימים. בעקבות ה"הודאה" הגיע הנרי השלישי מלך אנגליה, וציווה לעצור תשעים יהודים כדי לברר את מעורבותם באירוע. היהודים סירבו לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, שכן הבינו כי מדובר במשחק מכור מראש. הנוצרים כבר תיארו לפרטי פרטים את ה"אירוע" שלא היה ולא נברא,  וה"הליך המשפטי" לא יהיה אלא הצגה שתאלץ אותם להודות. שמונה עשר יהודים שהכריזו כי לא ישתפו פעולה בשום אופן עם ההליך המשפטי, נתלו. 72 יהודים נוספים נשארו בשבי, וגורל מר עוד יותר היה צפוי להם.

בין העצורים היה החתן, ברכיה בן רבי משה מלונדריש. רבי משה מלונדריש היה מבעלי התוספות, חידושיו נמצאים בספר "תוספות חכמי אנגליה". בניו היו מפוסקי הדור ודבריהם מובאים בספר המרדכי, ובנו הצעיר, רבי ברכיה, שזה עתה נישא, נכנס לסכנת מוות, יחד עם עוד יהודים רבים, בעטיה של היעלמות הילד בזמן החתונה.

בשלב זה אירע דבר מפתיע: אביר ממוצא ספרדי, שכונה "גרסיאס מרטיני מטולדו", התערב לשחרורו של רבי ברכיה. ההיסטוריונים אינם יודעים מדוע, מי הוא היה ואיך הצליח לעשות זאת, אך החתן הצעיר שוחרר לביתו. הוא כמובן שמח על הצלתו, אבל עדיין נשארו 71 יהודים בסכנת מוות מיידית. ואכן, משפטם החל במקביל, משפט שבו לא היה להם שום סיכוי. אך שחרורו של רבי ברכיה עורר ספק אצל השופטים. הם ניסו לחקור שוב את הפרשה, וגילו שאין באמת שום עדות למעורבותם של היהודים האלו ברצח, ולכן הם שוחררו.

אך הכנסיה הנוצרית, כצפוי, לא התענינה בפרטי המשפט. הילד יו נחשב לקדוש. יום החג שלו נקבע ל-27 ביולי. בקתדרלת לינקולן נבנה מזבח מיוחד ואתר הנצחה לילד ה"קדוש", ובו תחריטים המתארים את העינויים שכביכול עבר. המקום נהפך לאתר עליה לרגל, מה שהגדיל, כמובן, את שנאת היהודים. בספרות ההיסטורית של אנגליה תואר המקרה בהרחבה, שירים ובלדות נכתבו לתיאור מות הקדושים של הילד הגיבור וכו'. במאה ה-19 עדיין טענו פולמוסנים אנטישמיים כי הסיפור היה ונברא, ומוכיח את רשעותם של היהודים. עד היום קיימת באר במרכז העיר, ועליה מסופר כי "היא הבאר שנמצא בה הקדוש יו". רק בשנת 1955 הוצב שלט קטן ליד אתר ההנצחה של יו, ובו נכתב כי הסיפור אינו מאומת ואינו מוכח.

רבי ברכיה גדל בתורה, ונחשב לאחד מגדולי אנגליה. משפחתו היתה מצאצאי רבי שמעון ממגנצא. הוא ואחיו הרביצו תורה בכל רחבי אנגליה, ורבי ברכיה נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. למרות זאת, ספרי חידושיו שהיו ידועים בזמנו, לא שרדו.