ההאשמות שהסעירו את אירופה: סיפורה של עלילת הדם הראשונה

חג הפסח הוא זמן של גאולה ושמחה, שבו אנו מתכנסים מדי שנה בליל הסדר ומספרים את סיפור יציאת מצרים – נס החירות הגדול של עמנו. אך לאורך ההיסטוריה, לצד ההתרגשות לקראת החג, התלווה לעיתים גם חשש עמוק. במשך מאות שנים באירופה, הפך חג הפסח לתזכורת כואבת להיותנו בגלות, כאשר עלילות דם אכזריות צצו כצל אפל על שמחת החג. עלילת הדם הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה בעיר נוריץ' שבאנגליה בשנת 1144, ערב חג הפסח, והפכה לאבן דרך טראגית – דגם לרדיפות שבאו אחריה, וסמל לראשיתן של האשמות כוזבות ומסוכנות שנודעו כ"עלילות דם".

הפרשה החלה ביום שישי, 23 במרץ 1144, כאשר גופתו של נער נוצרי בן 12 בשם ויליאם נמצאה ביער ת'ורפ הסמוך לנוריץ'. שומר היערות, הנרי מספרוסטון, גילה את הגופה הערומה והמעונה, אך בשל חגיגות הפסחא הקרבות, השאיר אותה במקום שלושה ימים לפני שחזר וקבר אותה. עד מהרה התפשטה שמועה מרושעת: היהודים רצחו את הילד כחלק מטקס פולחני, כביכול כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. זו הייתה האשמה חסרת בסיס – ביהדות הרצח אסור בהחלט, וכך גם אכילת דם – אך השמועה התפשטה כשריפה בשדה קוצים, והקהילה היהודית המקומית מצאה את עצמה במרכז סערה.

האשמות אלה קיבלו חיזוק משמעותי כאשר כומר בשם תומאס מנוריץ' חיבר בין השנים 1150–1172 ספר שבו תיאר את ויליאם כקדוש מעונה. הוא טען כי גופתו של הילד לא הרקיבה, וכי "סימני מות קדושים" נראו עליה, וכן אסף עדויות מפוקפקות: משרתת מבית יהודי סיפרה שראתה שם ילד צלוב, נוצרי אחר טען שראה יהודים מובילים את הגופה ליער, ואף יהודי מומר בשם תיאובלד מקיימברידג' העיד כי מדי שנה מתכנסים יהודים לקבוע היכן יבוצע "קורבן נוצרי" לפסח – ובשנת 1144, לדבריו, נפל הגורל על נוריץ' בכינוס בעיר נרבון שבצרפת. היסטוריונים רבים מפקפקים בקיומו של תיאובלד, ויש הסבורים כי עדותו היא "היסוד למיתוס עלילות הדם", אך דבריו של תומאס עוררו סערה.

בסינוד הפסחא, שהתכנס באותה עת בנוכחות בישוף נוריץ' ונכבדי הכנסייה, הציג דודו של הנער, גודווין סטראט, את הסיפור כפולחן יהודי. תומאס, ראש מנזר נוריץ', ניצל את המקרה כדי לעורר עלייה לרגל למנזרו, שם, כביכול, התרחשו נסים – כמו קרני אור שזיהו את קברו של ויליאם, כפי שסיפרה גבירה בשם לדגארדה – במטרה לשפר את מצבו הכלכלי של המנזר. ההאשמות התפשטו במהירות, והובילו להתנכלויות קשות נגד היהודים. בחודשים שלאחר מכן נרצחו ועונו כמה יהודים, כולל אדם בשם אלעזר, שבביתו, כביכול, התרחש הרצח. עם זאת, השריף של נוריץ', נציג חוק המלך, סירב להיכנע לזעם ההמון, והעניק ליהודים מחסה בטירת נוריץ', ובכך הציל רבים מהם.

אף על פי שהשלטונות המלכותיים לא האשימו את היהודים רשמית, הם לא נלחמו בתופעה מספיק. דבריו של תומאס חלחלו לתודעה העממית, והפכו את הפרשה למודל לעלילות דם שבאו אחריה. במאות השנים הבאות הואשמו יהודים ברחבי אירופה ברצח ילדים נוצרים לקראת חג הפסח, האשמות שהובילו לפרעות ולסבל רב. אלפי יהודים נשחטו ועונו ומתו על קידוש השם. עלילת הדם בנוריץ' לא הייתה רק התקפה פיזית על הקהילה היהודית, אלא גם זרע שממנו צמח מיתוס הרסני שרדף את העם היהודי במשך דורות.

בחסדי שמים, היהודים היום יושבים בארצם, וכאשר חג הפסח מתקרב, לא נלווית להתרגשות עוד החרדה מפני עלילות דם. אבל אסור לנו לשכוח את כל אותם קדושים, שנשחטו ועונו על לא עוול בכפם. ה' יקום דמם.