תנו קצת קרדיט לנתניהו – הוא כבר הוכיח את עצמו

אפתח בווידוי אישי: זה כבר חודשים ארוכים שאני נמנע לחלוטין משיטוט ברשתות החברתיות. ההסתה, הנאצות והפילוג שמופצים בהן ללא גבול וללא הפסקה פשוט מזיקים לבריאות, ולא מצאתי שום הצדקה ראויה להמשיך להיחשף לנזק הזה.

למרות הניסיונות שלי להתחמק מהשיח הרעיל, כאשר עלתה השאלה האם נכון לשחרר את החטופים בהסכם מול ארגון המרצחים חמאס, גיליתי כי אחד מהאנשים ברשימת אנשי הקשר שלי העלה לסטטוס שלו בווטסאפ את הציוצים והפוסטים שהתפרסמו ברשתות החברתיות ומשקפים את דעתו הפוליטית. וכך מצאתי את עצמי נחשף שוב לכמות בלתי נתפסת של מלל, שכלל ביטויים חריפים וקשים נגד ההסכם לשחרור החטופים, נגד התומכים בו, ובעיקר נגד ראש הממשלה.

חשוב לומר כי הוויכוח סביב ההסכם והתמורה היקרה והמסוכנת שמדינת ישראל נדרשת לשלם עבור השבת החטופים הוא לגיטימי ואף רצוי. מדובר בסוגיה מורכבת וקשה שההכרעה בה לצד כזה או אחר כרוכה במחיר נורא, וחשוב שנבין היטב את המוטל על הכף. אולם באשר להכרעה של מקבלי ההחלטות בסוגיה – עבורנו, כיהודים שאמונים על ציות לגדולי התורה, גם במקום שדעתם לא עולה בקנה אחד עם דעתנו האישית, אין כלל שאלה: גדולי התורה, שמנהיגים את הציבור הנמנה על מצביעי שס ויהדות התורה, הכריעו כי יש לשחרר את החטופים בכל מחיר, ולכן יש לתמוך בהסכם שכבר נחתם ומיושם וגם בהסכמים נוספים שיושגו בעתיד.    

אולם גם עבור אלו שיצאו בשצף קצף נגד מי שתמך בהסכם ונגד נתניהו והממשלה, כדאי להזכיר את האירועים שהתרחשו בסביבתנו בחצי השנה האחרונה.

מאז ההתקפה הרצחנית בשמחת תורה והמלחמה שפרצה בעקבותיה, מדינת ישראל סבלה במשך חודשים ארוכים מהתקפות בלתי פוסקות על צפון הארץ מצד ארגון הטרור חיזבאללה. הצפון ננטש, בסיסים ועמדות וציוד רגיש של צה"ל נפגעו קשות, והיו גם פגיעות בנפש שכללו בין היתר את הירצחם של 12 ילדים בכפר מג'ד אל-שמס מפגיעת רקטה.  

במשך חודשים, רבים מהאזרחים תמהו מדוע צה"ל אינו מפעיל את כל יכולותיו נגד חיזבאללה ו'עושה סדר' בחזית הצפונית. היו גם מי שצייצו וכתבו פוסטים נגד הגישה "התבוסתנית", כהגדרתם, של נתניהו והביעו זעם על כך שהוא "מפקיר" את הצפון.

אבל אז הגיע הרגע שבו המציאות התהפכה מול עינינו באופן שאיש לא העז אפילו לחלום.  

ב-17 בספטמבר 2024 העולם עמד נדהם מול מבצע חסר תקדים וכמעט דמיוני, בו התפוצצו בבת אחת אלפי ביפרים של מחבלי חיזבאללה. המחבלים חוו פגיעה פיזית קשה, וחשוב מכך ספגו הלם טוטלי. עשרות מהם נהרגו בלבנון ובסוריה וכ-4,500 נפצעו, מתוכם מאות באורח קשה עד אנוש. המתקפה פגעה בעיקר בפעילי חיזבאללה, אך גם באנשים המקושרים לארגון, כדוגמת שגריר איראן בלבנון מוג'תבא אמאני.

מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, הודה בעצמו כי המתקפה על ארגונו הייתה מכה "חסרת תקדים בהיסטוריה של ההתנגדות בלבנון, בלשון המעטה". אולם הוא לא ידע כי מתקפת הזימוניות הייתה רק הפרומו.

עשרה ימים לאחר מכן, ביצע חיל האוויר תקיפה כבדה ברובע הדאחייה בביירות. עשרות מטוסי קרב הטילו יחד 83 פצצות במשקל של טונה כל אחת, בהן פצצות חודרות בונקרים. תוך זמן קצר התברר גודל ההישג: נסראללה נהרג, ולצידו בכירים נוספים בארגון הטרור. הגנרל האיראני עבאס נילפורושאן, מפקד כוח קודס בלבנון, ששהה במפקדה יחד עם נסראללה, חוסל אף הוא.

חיזבאללה הוכה קשות וכמעט הושבת. ואז יצאה ישראל למבצע קרקעי בתוך שטח לבנון, שהביא בתוך מספר שבועות לכניעתו של ארגון הטרור ולסילוקו הרחק מקו הגבול של לבנון עם ישראל. 

לזכותו של נתניהו ייאמר שהוא הוכיח יכולת עמידה מרשימה תחת לחצים מכל עבר, וניהל בתבונה רבה את המערכה הצפונית באופן שהפתיע את כולנו לטובה – כולל את מי שמחה נגדו.

בשל כך, בכל הנוגע לחזית מול חמאס, מן הראוי שניתן לראש הממשלה אשראי להוביל את המהלכים הנכונים בעיתוי המתאים, כך שיביאו לתוצאה הרצויה שכולנו מייחלים לה – השבת החטופים ומחיקת יכולותיו של ארגון הטרור העזתי.

במקום לנאץ ולצייץ, משימתנו בעת הזאת היא לשאת לתפילה לקב"ה שנראה בקרוב בשובם של כל החטופים ובכניעתם של כל מבקשי רעתנו.