"התפתחות" – יש דבר כזה? החוקרים מגלים את האמת

אבולוציה

מטריאליסטים נוהגים לומר שהעולם "התפתח", המינים שחיים בו "מתפתחים", האדם "התפתח" מקוף. על מה בנוי הרעיון המוזר הזה, שמשהו יכול פתאום "להתפתח"?

אנחנו יודעים שחברות מפתחות מוצרים; חברות תוכנה מפתחות תוכנה ומוציאות בכל פעם גרסה חדשה; חברות רכב מפתחות ומשכללות את הרכבים. אבל איך דבר יכול להתפתח מעצמו?

כאשר הגו את רעיון האבולוציה, לא ידעו שום דבר על מנגנון התורשה, על דנ"א, ולכן שגו בכל מיני רעיונות מוזרים. כאשר לפני כמה עשרות שנים גילו כי כל אדם וכל יצור חי נוצר מתוך תכנית שכתובה בדנ"א שלו, הומצא רעיון חדש: יצורים מתפתחים על ידי מוטציות. מה זו מוטציה?

כאשר נוצר עובר, הדנ"א שלו הוא שכפול של הדנ"א של ההורים. השכפול הוא פעולה טבעית. חוקרים שמו לב שלפעמים יש טעות בשכפול, כמו שלפעמים ישנו קובץ מחשב פגום. יכולה להיווצר טעות. טעות כזו גורמת למומים, לתסמונת דאון ולעוד בעיות.

ובכן, אמרו הוגי ההתפתחות, נניח שמוטציה כזו יוצרת פתאום משהו שימושי. המוטציה מתפשטת ועוברת לצאצאים של הזוכה המאושר ב"משהו השימושי", וכאשר הוא מתרבה, אחרי הרבה שנים, שוב מתרחשת מוטציה. כך מינים "מתפתחים".

נניח שאולי טכנית זה ייתכן, אבל מה קורה במציאות? האם יש מוטציות כאלו? מיד אחרי פרסום התיאוריה הזו, שנקראה "ניאו-דרוויניזם", עוד בשנת 1968, יצא הגנטיקאי היפני מוטו קימורה במאמר מפורסם, שבו הראה שפשוט אין מוטציות כאלו. נכון הדבר שבשכפול עשויה להתרחש טעות, אבל 99% מהטעויות הן ניטרליות, אינן משנות כלום בתוצאה. כאשר חוקרים ניאו-דרוויניסטים עשו חשבונות של שכיחות מוטציות, הם חישבו דברים לא רלבנטיים, מוטציות חסרות משמעות שאין להן השלכות על גוף האדם.

ניאו-דרוויניסטים טענו כי מוטציות עשויות לפתח חסינות למחלות, למשל. חסינות למחלה היא דבר חשוב ומורכב. אך בשנת 2002 החליט פרופ' ריצארד קרטר לבדוק את הטענה. הוא נסע לאפריקה וביצע את הבדיקות הגנטיות הנדרשות. כך הוא גילה כי המוטציה שאפשרה את החסינות למחלה לא היתה "התפתחות". היא היתה סוג של נזק לכדוריות הדם האדומות. הנגיף, שמתביית על דמו של החולה, לא זיהה את הכדוריות הפגומות. לטעון שזו התפתחות, זה כמו להשחית פרצוף של מישהו, ואחר כך, כשהשונאים שלו מחפשים אותו ולא מזהים אותו, לומר שהוא "מפותח". נכון שהמוטציה הזו מאפשרת חסינות למחלה, אבל היא לא "התפתחות". ממוטציות כאלו לא יכול קוף להפוך לאדם, ואפילו לא להתקדם צעד אחד קטן לכיוון.

הביוכימאי מייקל בהה מאוניברסיטת ליהי אומר על זה: "אלו היו השאלות שאיש מעולם לא שאל, אנשים רק התחמקו מהשאלות האלו. היום אני יכול לומר שאין לי אפשרות לראות כיצד תהליכים דרוויניסטיים המבוססים על מוטציות בונים אלמנטים גנטיים חיוביים כלשהם, שיבדילו משפחה אחת מאחרת (למשל בני אדם מקופים). אני ביוכימאי, כך שאני מסתכל על הרמה המולקולרית".

מחקר נוסף שביצע פרופ' גון וואנג מאוניברסיטת קופנהגן שבדנמרק, בדק את הטענה ל'התפתחות' של דובי קוטב, שפיתחו חסינות ועמידות. הוא השווה את הדנ"א של דובי קוטב לדובים רגילים, וגילה כי ההבדלים הגנטיים ביניהם אינם "התפתחות", אלא להיפך, נזקים שקרו מבחינה גנטית, אשר על אף שהיו מותאמים לצרכי הדב באזורי הקוטב, לא הפכו אותו למפותח יותר ונתנו לו יותר תכונות, אלא רק להיפך.

לסיכום, כותבת רקפת תבור, שסוקרת את המחקרים בנושא, הגיע הזמן לחשוב מחדש על כל התחום. במקום להיצמד להנחות של "התפתחות", שאין להן שום כיסוי במציאות ושום היתכנות מבחינה מדעית, לבדוק אפשרויות אחרות.