"אמא, הנה המכבים!" שני חיילים, שתי דרכים, ואור אחד שמחבר ביניהם

אתמול, כשהחזרתי את ילדי מהגנים, חלפו על פנינו שני חיילים נושאי נשק. הם נתנו זה לזה חיבוק ארוך וחזק.

"אמא, הנה מכבים"... אמר דוידי בן השלוש. לא עניתי לו, הייתי שקועה באותו חיבוק.

"ליבי תראי, מכבים"... הסב הילד את תשומת לבה של אחותו הגדולה, בתקווה לקבל ממנה אישור, שאכן למול עיניו המכבים הגיבורים שעליהם למד.

התבוננתי בחיילים. אחד מהם היה עם דרגות על כתפיו, כיפה גדולה, זקן ארוך וציצית שיוצאת מבעד למדים.

השני היה צעיר יותר, עם שיער ארוך ותיק על גבו, שעליו כתוב: "דמוקרטיה עכשיו".

שני אנשים שעל פניו נראים שונים, כאילו תהום של אידיאולוגיה, אמונה ודרך חיים מפרידה ביניהם.

לא ידעתי מה הקשר ביניהם ומאין הם חוזרים, אך דבר אחד ידעתי בוודאות: דוידי שלי צודק – מדובר בשני גיבורים.

המכבים היו קבוצה קטנה של יהודים גיבורים, לוחמי חירות, ששחררו את יהודה מהיוונים.

זה גם אחד הניסים שבעקבותיו אנו חוגגים את חנוכה, כנאמר בתפילה: "מסרת רבים ביד מעטים"... המכבים, שהיו מיעוט במספר, הצליחו לגבור על הרוב היווני.

המילה "מכבי" מורכבת מהאותיות הראשונות של הפסוק "מי כמוך באלים ה' (יי)". זו הייתה קריאת הקרב של המכבים, שאותה חרטו על דגלם, כאות לכך שהמלחמה היא מלחמה של נאמנות לה'.

*

אותם חיילים נפרדו כל אחד לדרכו. נראה כאילו תהום של אדיאולוגיה, אמונה ודרך חיים מפרידה ביניהם, אך בפועל, את אותה תהום מחבר לאום אחד קדוש, יחיד ומיוחד - שניהם יהודים!

שניהם גיבורים ושניהם, בדיוק כמו המכבים, מוכנים למסור את נפשם – האחד עבור ה' והשני עבור המולדת – שזה בעצם אותו הדבר.

ברגע המיוחד הזה התפללתי לה'.

התפללתי שכולם יחזרו כבר הביתה,

התפללתי שכל אחד ידליק נרות חנוכה בביתו השנה,

וכן התפללתי שבחג הניסים והנפלאות יתרחש לנו נס אחד נוסף, אחדות בעם.

בינתיים הבטתי שוב בילדי, שהספיקו כבר להתחבק בעצמם.

מה זה אומר? אני לא יודעת, אך מקווה שזה מסמל שהאחדות כבר כאן.

חנוכה שמח.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, ביטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.