סיפורו של בקבוק חלב: מי האשם האמיתי בקלקול?

זהו נוסח של מודעה שנמצאה תלויה בחדר מורים, אי שם במרכז הארץ:

לכבוד המורים החשובים!

רציתי לספר לכם סיפור אישי שקרה לי.

זה שאני היום מקולקל,

התחיל כשמורה אחד השאיר אותי בחוץ הרבה זמן, ולא חשב להחזיר אותי.

היו שם כמה מורים שראו שאני בחוץ, ועדין לא חשבו להחזיר אותי.

ולכן אני היום מקולקל!

אז אני מבקש מכם, מורים יקרים, אם תראו מישהו כמוני בחוץ,

תראו בבקשה להתייחס אליו, ולהכניס אותו למקרר.

תודה מראש, החלב.

בואו נדבר על חלב. יש כנראה הרבה מה לדבר על התנאים האופטימליים לייצור ולשימור חלב. אבל הכלל הראשון הוא לדאוג לשים אותו בסביבה מתאימה, אחרת, החלב מתקלקל.

כשמדברים על נשמות, הכל הרבה יותר מורכב, ובכל זאת, גם כאן צריך להיזהר לשמור על סביבה מתאימה, שבה הילדים ירגישו מוגנים, אהובים ומוצלחים. אם יש חסר בתנאים האלו, זה פתח לצרות.

בניגוד לחלב, לנערים יש בחירה חופשית, ולכן אי אפשר רק לחפש אשמים בכל מקרה של נער מבולבל. אבל האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל, בהקדמתו לספר "חובת התלמידים", כותב ש"אסור לנו לרמות את עצמנו בתירוצים של הבל, שהאשמה היא רק על התלמידים, וידינו לא שפכו את הדם הזה של נשמות ישראל". תפקידנו, כהורים וכמורים, לבחון כל הזמן את עצמנו, בכל הרצינות, לראות אם אנחנו עושים השתדלות נכונה מול נשמות הדור, כמו שהאדמו"ר מאריך שם. דבריו נכונים במיוחד בדור שלנו, שיש כל כך הרבה נשמות רגישות, והרחוב פרוץ וזמין, וזה מחייב אותנו להיות יעילים ומדויקים בכלים החינוכיים שלנו.

אז ראשית, כדאי להתחזק ולקיים את דברי המשנה במסכת אבות: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך". זה לא שאסור להשתמש ב"שמאל דוחה", משמעת וגבולות, אבל רק כשהכל ספוג באהבה, אז זה באמת מתקבל. אם ננסה באמת לחנך מתוך כבוד ואמון, אז דברינו יתקבלו, ונוכל באמת להשפיע. זה מחייב התבוננות, ועם ילדים מאתגרים, זה גם מחייב גם יצירתיות. צריך להשקיע, לייצר קשר אישי עם כל ילד, להתקשר איתו בעבותות של אהבה, לראות את הטוב ואת המיוחד שבו, לתת לו להרגיש אהוב וחשוב, נכבד ומיוחד. זו ההשתדלות הנצרכת בחינוך, וכאשר זה נעשה ביחד עם הרבה תפילות, זו הסביבה שבה החלב לא מתקלקל ויכול להגיע לתכליתו.

יה"ר שעוד נזכה, בעזרת ה', לרוב רוב נחת.